אם הדברים היו תלויים בי, הייתי מוציאה צו מלכותי, או הצעת חוק, או תקנה שאין לכתוב ספרים כשידוע לסופר/ת כי יהיו להם המשכים. אמנם, לעיתים, נכתב ספר מצוין, ואז יכול להיכתב לו המשך, ואולי אף יותר, אבל בשנים האחרונות נהייה מין טרנד כזה, לכתוב ספר, להשאיר לו סוף פתוח מאד, כדי שמיד אפשר יהיה להוסיף לו ספר שני ושלישי, אולי יותר, אולי סדרת המשך. והקוראת אינה יודעת נפשה עוד. הרי יש כל כך הרבה ספרים שממתינים על המדף… שלא לדבר על ספרים מתורגמים, שלא לדבר על סדרות מתורגמות, שלא לדבר על ספרי פנטזיה מתורגמים, שיש איזה פרק זמן בין ספר אחד למשנהו, ואז יכולה הקוראת להחליט לקורא שוב אותם ספרים שקדמו לזה שזה עתה יצא לאור, או לקרוא ולהשלים (או לא) מדמיונה או זכרונה (ההולך ופוחת) באשר למאורעות שקרו קודם לצאתו לאור של הספר השני או השלישי בסדרה.

אולי משום כך כמעט נטשתי את הספר הזה – השלישי בסדרת דרקונים בשמי סיאטל, כמעט. אבל בכל זאת "משכתי" עוד קצת, ולוּ רק כדי שאדע "מה קרה אחר כך?", למרות שזכרתי רק במעורפל את קורותיה של הגיבורה – ואל תורוואלד, מן הספרים הקודמים. והרי אלה יצאו לאור זה מכבר, ומה שנשאר אחריהם הוא זכרון דק מן הדק.

ומשהמשכתי עד תומו של הספר, הרי שבסופו של דבר מצאתי עצמי מהפכת בדפיו, לא משום שלא יכולתי לנחש את סופו (הטובים מוכרחים לנצח), אלא משום שהיכולת הסיפורית של ברוקר גוברת על המתח החסר מעט, והסוף הדי צפוי.

ואל תורוואלד, שפעם היתה בצבא ובהווה משרתת כמיקור חוץ לצרכי פתרון בעיות של יצורים מעולמות אחרים, מתבקשת לחקור תופעה הנראית כ-ביגפוט באיזור כפרי נידח, באיזה כפר נופש בו נמצאים בעלה לשעבר ובתה, שאין היא בקשר עמם כבר הרבה שנים, משום שנדמה לה (וזה כנראה נכון) שאויבים פוטנציאליים יכולים להתנכל לבתה, רק משום קרבת הדם ביניהן.

ואם כבר הוזכרו בעלה לשעבר ובתה, הרי ברור שהם יהיו מעורבים, בדרך זו או אחרת בהרפתקאותיה של ואל, וכי בתה תאויים בדרך כלשהי, וכמובן, כי אף אחת מהן לא תיפגע באורח רציני, עד כדי כך שיהיה צורך להפסיק את הסדרה.

גם בואו של הדרקון – זב – שהוא יצור נעלה בעיני עצמו (כמו כל הדרקונים) שנשלח לארץ כדי למצוא את האלפים האפלים ולהביאם בפני בית הדין של הדרקונים (בית הדין של מעלה?), צפוי למדי, שכן, עדיין לא נמצאו האלפים האפלים, בכל אופן לא כולם, והם חורשים מזימות רעות באזורי סיאטל, מקום מגוריה של ואל, וכמובן, עדיין לא נפתרו העניינים שבינו לבינה, בין ואל לזב, וגם הפעם תהיה התקדמות מה, תוך החלפת עקיצות מחויכות (מחויכות בעיקר על ידי הקוראת) בין השניים.

וכמובן, שישארו עניינים פתוחים, כדי שיצא לאור, מתישהו הספר הרביעי בסדרה.

אם קראתן את הקודמים ונהניתן, אין ספק שגם זה ימלא לכן כמה שעות של נחת. נחת מן הסוג של לקרוא ולא לזכור יותר מדי. רק מספיק כדי לקרוא את הבא בסדרה.

כי, בשורה התחתונה, אחרי שהתגברתי על מהמורות הזכרון והשכחה (אלה של מה היה קודם?) בהחלט נהניתי מן הקריאה בספר החביב הזה.