קבוצה של חוצנים, ששה במספר, הגיעה בספינת חלל שנחתה בקמפוס של אוניברסיטת דנבר.

משלחות של מדענים עלו לרגל, כדי לבחון את החוצנים הללו.

אלא שכל ניסיונות התקשורת עלו בתוהו.

התגובה היחידה מצד החוצנים היה מבט נוזפני ומצמית, כזה כמו שהיה לדודה ג'ודית, דודתה של מג, המספרת, שתמיד היתה לה ביקורת, לדודה, על מג, אחותה ואמה, ודי היה במבט אחד מצידה, כדי לגרום לכל אחת מהן לסגת עם ראש מושפל ולמלמל משהו.

הזמן עבר. משלחות המדענים החלו לחזור למקומות מהם הגיעו, ונותר רק צוות מצומצם, מג המספרת, ביניהם, שעדיין המשיכו לבדוק למה אם בכלל יגיבו החוצנים האלה? המבטים המצמיתים מצד החוצנים גרמו ללא מעט תחלופה של מדענים / חוקרים / אנשי דת ועוד, משום שאף אחד לא רוצה להרגיש נזוף כל הזמן.

זה לא באמת מרשים כבר אף אחד, חוצנים שהגיעו. בעיקר כאלה שלא לגמרי מתקשרים עם הסביבה.

I’d always said that if and when the aliens actually landed, it would be a let- down. I mean, after War of the Worlds, Close Encounters, and E.T, there was no way they could live up to the image in the public’s mind, good or bad.

מג צורפה לצוות החוקרים המצומצם כאחת המומחיות לשפה. לא שבאמת היתה כזו, אבל בשלב זה היתה איזו נואשות מסוימת, וטורים שפרסמה בדבר נקודות המבט של חוצנים לכל מיני התנהגויות אנושיות, משכה את תשומת הלב של ראש הצוות (שהתעלם לחלוטין מטורים אחרים שפרסמה. מצד שני, הוא ממילא לא הקשיב לה אף פעם.)

החודשים עברו חלפו, חג המולד התקרב, ובאחד הניסויים נלקחו החוצנים אל מרכז הקניות.

ושם, בין ההמונים הגודשים חנויות, הורים וילדיהם מתרוצצים, סנטה קלאוסים מצטלמים, שירי חג המולד מתנגנים, מהומה בוקה ומבולקה, ולפתע התישבו החוצנים, בבת אחת, בצורה מסודרת.  מה שמעולם לא עשו לפני כן.

וזה היה חידוש.

מה גרם לחוצנים להתיישב ואיך אפשר להביאם לעשות מחוות נוספות?

מנצח מקהלות אחד שהיה במקרה עם בנות המקהלה שלו בסמוך, קלווין שמו, סייע במציאת האם שבדיוק צילמה (את הבנות, אבל החוצנים נראו ברקע) ולאחר מכן בנסיונותיה של מג לבדוק מה גרם לחוצנים לשבת, ואיך ניתן לשחזר את הפעולה.

כל זה בין חזרות של כמה וכמה מקהלות לקראת ערב בו ישתתפו מקהלות רבות בערב שירה משותף.

שיאו של הערב המשותף, "הללויה" מתוך "משיח" של הנדל.

ממש כמו ערב הפתיחה של פסטיבל פליציה בלומנטל, בו התקבצו מאות משתתפים, ילדים, נוער ומבוגרים, לערב נשותף בו הושרו שירי מקהלות, ובפתיחה אותה "הללויה" ממש.

יודעי ח"ן וזמרות וזמרי מקהלה ימצאו עניין נוסף בספר – תאורי חזרות (כן, ממש כמו אצלינו,  כשהאלט מבקשות לחזור על הקו המוזיקלי שלהו, והבסים מאחרים או מקדימים בשתי תיבות).

‘Wait, where do we take a breath?” one of the women asked. “After ‘voices’?”
…
Another woman said, “Can you play the alto line for us? From ‘fall on your knees?’”
…
“And what about ‘Santa Claus Is Coming to Town?’” the redhead asked. “We don’t have the second soprano part at all.

…Calvin kept starting and stopping the choir and saying, “Basses, you’re coming in two beats early, and altos, on “singing,” that’s an A flat. Let’s take it again, from the top of page eight.’
…
“…I never think they’re going to be able to do it, but somehow, no matter how awful they sound in rehearsal, they always manage to pull it off. ,’”

ומובן שאם הזכרנו מקהלות, הרי שיהיה לשירת המקהלה תפקיד חשוב בספר.

וכמו ספרים אחרים של קוני וויליס, ההנאה רבה ומובטחת

מומלץ מאד

ואם תרצו: כמה קטעי מקהלה המוזכרים בספר הזה

While shepherds watched
Their flocks by night
All seated on the ground

Hallelujah – Handel

Adeste, Fideles
(Come, Faithful Ones)