אחד מהגילטי פלז'רס (לא מצאתי מונח בעברית באתר האקדמיה, אולי "חטאי תענוגות" יתאים כאן?), הוא לקרוא, מפעם לפעם ספר המוגדר כ-צ'יק-ליט (עוד מונח שטרם נמצאה לו מקבילה בעברית), כזה שלא מחייב שום דבר, שנקרא מכריכה-עד-כריכה במהירות ובעונג רב (אם הוא כתוב היטב, כמובן), שלא משאיר דבר חוץ מעננה קטנה נעימה בשולי התודעה.

כאלה הם ספריה של ליאן מוריארטי, שלא פעם אני צריכה לשוב אל הביקורת שכתבתי עליהם כדי להיזכר בתוכנם. דומה שמוריארטי עלתה על נוסחה מנצחת, מה גם שספרה "שקרים קטנים גדולים" עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה; היא כותבת רהוטה, אינטליגנטית, שנונה במידה, פמיניסטית במידה, ותמיד-תמיד טווה עלילה מרתקת, עם איזה סוד או אירוע שיתפענחו בסוף הספר.

הספר "שלוש משאלות" נפתח בחגיגית יום ההולדת השלושים וארבע של שלושת הגיבורות-האחיות: שלישייה – לין וקאט (תאומות זהות) וג'מה, השלישית, שאינה זהה אך נהרתה ונולדה יחד אתן. במהלך הערב, לקראת סיום הארוחה באחת ממסעדות היוקרה בעיר, לאחר עוגות יום ההולדת (שלוש עוגות, אחת לכל אחת) ושירת "יום הולדת שמח" (שלוש פעמים, שיר לכל אחת) מתפתח איזה ויכוח בין שלושתן שמסתיים בפציעה של האחות ההרה ממזלג פונדו שנתקע, בטעות, בבטנה, בפציעה נוספת של אחות שניה, זו שבטעות נעצה את מזלג הפונדו בבטן אחותה ההרה, פציעה שנגרמה מפגיעה בשולחן, תוך התעלפות ונפילה, והאחות השלישית האחראית להזמין אמבולנס, ללוות את אחיותיה לבית החולים ולהודיע לכל בני המשפחה.

מה הביא לויכוח הנוקב, זה שבסיומו ננעץ מזלג פונדו בבטנה של אשה הרה? על השאלה הזו עונה הספר.

שלוש אחיות, שלישייה. נהרו באותו היום, נולדו באותו היום, שתיים זהות, השלישית שונה, עניין שבגיל מסוים יגרום לבעיה מסוימת ביניהן. איזו מין הרגשה זו אף פעם לא להיות אחת? תמיד להיות חלק מ…, תמיד להתחלק בתשומת הלב של הסביבה ובעיקר ההורים, שתמיד יתיחסו אליך בחזרה כאחת משלוש, אף פעם לא בפני עצמך?

לין – נשואה למייקל ואם למאדי הפעוטה. איתה ועם בעלה, חיה גם קארה, בתו בת העשרה מנישואיו הראשונים. חיים עשירים ונוחים, הבעל מתעשר הייטק, והיא – יש לה עסק לארוחות בוקר מוכנות.

קאט – עובדת בכירה במחלקת השיווק של חברה לייצור שוקולד, נשואה לדן והם מנסים להביא ילד לעולם. יש להם דירה נחמדה ומשכנתא. חיים רגילים, כך נדמה לה.

ג'מה – לא כך כך ברור במה היא עובדת. פעם היתה מורה בבית ספר יסודי, עכשיו כבר לא. היא רווקה. פעם כמעט התחתנה, אבל לא. מאז היו לה כמה וכמה מערכות יחסים, ואז הן נגמרו. היא שומרת על בתים של אנשים שנסעו לתקופות ארוכות. עכשיו היא חיה בבית של זוג רופאים שנסעו לשנה.

מוריארטי טווה, ביד אמונה, את סיפורן של שלושת הנשים, דרך זרם התודעה שלהן, בפרקים השונים, דרך עדויות של אנשים ונשים שנתקלו בהן בחייהם, וכמובן – סיפורה של המספרת יודעת הכל.

"שלוש משאלות" חוזר, במידה מסוימת, על המבנה של "שקרים קטנים גדולים"; הספר נפתח באירוע המרכזי של הספר, הקליימקס שלו, ואז חוזר אחורה בזמן, כדי לתאר את המהלכים שהביאו לאותו האירוע. כמו ב"שקרים קטנים גדולים" גם כאן מופיעות "עדויות" של אנשים נוספים על הגיבורים, בעצם, הגיבורות של הספר, עדויות השופכות אור על מהלך הספר. ומשהו שמצאתי במהלך הקריאה, מעורר חיוך וקצת מחשבה:

את יודעת למה את קצת מאושרת, נכון? בגלל הבחור ששרק לך! במקום להרגיש מחופצנת, כמו פמיניסטית טובה, את מוחמאת, נכון? את מרגישה יפה! אפילו אסירת תודה! את בטח מזדקנת אם את מרגישה טוב כשפרימיטיב בטנדר שורק לך. את עושה לי בחילה! (*)

*  נקרא בפורמט דיגיטלי; אין מספרי עמודים