נעדרים קרים הם אנשים שנעלמו, וכשנה וחצי לאחר העלמם מופסקות החקירות, והתיקים מועברים למדור אחר, בהמתנה למידע מודיעיני שיום אחד יגיע, אם יגיע ו"יעיר" את התיק. ומדי פעם בודקים שוב, באופן יזום, את התיק, בעיניים אחרות, לא של החוקרים  הראשונים, אולי נעלם דבר מה מעיניהם, אולי עין אחרת תראה דברים אחרים.

כזה הוא מדור נ"ק במשטרה, הממוקם בצריף נפרד בחצר התחנה בירושלים. שירה, גיבורת הסיפור, מגיעה אל מדור נ"ק כחיילת, ומצטרפת אל צוות מצומצם הבודק באופן אקטיבי תיקים ישנים של נעדרים.

שיטת העבודה מוזרה במקצת: הצוות  מתכנס, ואחד או אחת מארבעת אנשי הצוות בוחר פתק מתוך ערימת פתקים מקופלים ובהם שמות התיקים,  נקבעת תקופה בת שבועיים או קצת יותר לבחינת התיק, חברי הצוות, ארבעה במספר, כולל המפקד, עוברים על התיק וקוראים את כל חומרי החקירה. במחצית הזמן שנקבע לסיכום החקירה מתכנס הצוות לסיכום ביניים ובחינת התגליות שהתגלו, אם התגלו. בהתאם, ממשיכים לבדוק בכיוונים מסוימים או לחפש כיוונים אחרים. בתום התקופה מתכנס הצוות שוב, בודקים אם יש סיבה לפתוח את התיק מחדש. אם כן, פונים אל צוות החקירה המקורי להשלמות חקירה, ואם לא, מעבירים את התיק חזרה לתיקייה, עד שיעלה בגורל שוב.

שירה, נערה צעירה, בוגרת אולפנה, מבאר שבע, מצורפת לצוות לחקירת העלמו של בחור צעיר, שביום שחרורו מהצבא לא חזר לביתו, ומאז לא ראה אותו איש.

חקירה נוספת – שני הרצפלד, נערה ששמה מוכר לשירה, משום שלמדה כמה שנים מעליה באולפנה, ושמה יצא לשמצה כמי שמרדה בכללים ובמוסכמות עד שסולקה מן האולפנה, הגיעה לפנימייה בירושלים, ויום אחד נעלמו עקבותיה. מאחר שהיתה בקשר רופף עם משפחתה, ומאחר שהיתה נערה פרועה מעט לפי אמות המידה המחמירות של סביבתה, לקח קצת זמן עד שהבינו כי היא אכן נעדרת, ופתחו בחקירות. ולא מצאו דבר.

התיק הועבר למדור נעדרים קרים, ועתה נבדק מחדש, בעיניים אחרות.

אל הספר הזה ניגשתי בחשש מה; אמנם התפרסמו עליו מספר המלצות בפורומים השונים, המלצות שאיני קוראת אם הספר מועמד לקריאה אצלי, מה גם שספר העוסק בתיקים נעדרים ישנים ופתוחים קראתי לא כל כך מזמן ואהבתי מאד – האשה שלא היתה – של אילה בן פורת, ובכל זאת, לקחתיו לידי.

ודי מהר סיימתי את הקריאה בו, ואלמלא היה כבר לילה ולמחרת יום עבודה, הייתי גומרת לקראו עוד באותו היום. כי הוא נקרא בשטף מכריכה לכריכה, מרתק דיו, מעניין דיו, וגם אם לעתים (נדירות) מתחננת הקוראת בליבה שגיבורי הספר וגיבורי המשנה יחדלו קצת מלמתוח האחד את השני, הרי שבמאזן הסופי הספר הזה בהחלט ראוי לקריאה, ומהווה אתנחתא מבורכת לכל מיני ספרים "כבדי משקל".

וככזה – הוא לגמרי מומלץ