הכל התחיל מהמלצה אחת, נלהבת ביותר, על הספר הרביעי בסדרה; סדרה שמעולם לא שמעתי את שמה, ומיד לאחריה עוד כמה וכמה המלצות נלהבות מקוראות שמיד הוסיפו עוד ועוד.
רשמתי לי את שם הסופר ושם הספר הראשון בסדרה ופניתי להוצאה, כדי לברר האם יש גם בפורמט דיגיטלי (באתר ההוצאה לא מצאתי, ובשני אתרים שאני מרבה לקנות בהם, לא מופיעים כלל ספרים מספרי ההוצאה (שזה קצת מוזר, כי לא מכבר דווקא רכשתי ספר משלהם באחד האתרים, ועתה הוא בפורמט דיגיטלי "רגיל" בלבד).

מן ההוצאה ענו לי כי אכן, יש לקינדל, אולם רק באתר אחד, שקניתי בו רק פעם אחת, משום שהקניה בו מסובכת מעט; צריך לקנות באתר אחד, ואז לעבור לאתר אחר, שהוא הספריה של האתר הראשון, כדי לקבל את הספר לקינדל. (וצריך להרשם באופן חד-פעמי, שאת זה כבר עשיתי, ולזכור עוד סיסמאות, אבל ניחא.)

אז קניתי, באתר היותר מסובך (ובמחיר גבוה לא מעט מאשר באתר "עברית" למשל, שם אין ספרים לקינדל), רק כדי להיווכח, כשעברתי לאתר הספריה, שאין אפשרות לקבל את הספר לקינדל. ומכאן החלה תכתובת דוא"לים, ובה פקפוק בכך שהספר בכלל ניתן לקינדל, ומשנתקבל אישור ההוצאה, והספר נשלח, אמזון החליטו לבדוק בכל זאת האם האתר הזה "כשר" או שמישהו מנסה "לדוג" את פרטי; אבל סוף טוב הכל טוב, הספר נחת בקינדלי.

מובן שאחרי כל הסאגה הזו, ולאור ההמלצות הנלהבות פניתי מיד לקריאתו, דוחה קריאת ספרים אחרים המונחים בהיכון על "מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא".

ואכן, הספר בהחלט מהפך דפים, כמעט מהחל עד כלה.

בלשית משטרה, אריקה פוסטר שמה, שניתנו בה כל הסימנים של הבלש הבודד (וברוח הימים האלה, בלשית בודדה); בודדה, משום שאיבדה את בעלה, שוטר אף הוא שנהרג בעת משימה שהיא הובילה, היישר מול עיניה, רדופת סיוטים, מעשנת,  מתגוררת במגורים ארעיים (משום שאינה יכולה לחזור לבית אותו חלקה עם בעלה); ללא ילדים (או, לפחות ללא ילדים קטנים). אב, או שמא אם-טיפוס של החוקר/ת שכל זמנה בידה כדי לעסוק בחקירה.

לחקירת מותה של אנדריאה דגלאס-בראון, נקראה פוסטר מתקופת השעיה – בירור בדבר הפעולה האחרונה שהובילה, זו שבה נהרג בעלה, משום שהיא נחשבת לחוקרת מצוינת, וממילא מדובר בהצבה זמנית. אנדריה דגלאס-בראון, נערה עשירה שהיה לה הכל, שהיתה מאורסת ועמדה להינשא לעוד (הרבה) כסף, בתו של לורד סימון דגלאס-בראון, איש עסקים רב השפעה, גם אם לא כל עסקיו כשרים ונקיים. מובן על כן שהחקירה צריכה להתנהל במהירות ובדיסקרטיות ככל שזה נוגע למשפחתה של הנרצחת.

אלא שכאמור, פוסטר היא מן הזן של הבלשים/חוקרים הבודדים, שהפרות משמעת וכיפוף החוקים הם חלק בלתי נפרד מדרך עבודתם, ואכן, היא חוקרת בדרכה שלה, ולא לגמרי שומרת על דיסקרטיות ככל שזה נוגע למנהגיה של המנוחה ולמכריה.

גם מפקדיה במשטרה לא מגלים מקצועיות יתרה, כאשר הם בוחרים לעקוב אחרי הפתרון הקל והנוח, ובלבד שלא להסב חוסר נוחות למשפחה האבלה, ולא להעמיק בדרך שפוסטר חושבת שהיא הנכונה, עניין המביא להשעייתה (הזמנית, כמובן).

הספר, לטעמי, מלא פרכות, ומצאתי עצמי לא מעט אומרת לעצמי – אבל זה לא הגיוני; לא הגיוני שחוקרת משטרה תמרה, באופן מופגן כל כך, את פיהם של מפקדיה. לא הגיוני שמפקדיה של פוסטר יבחרו בכיוון חקירה אחד, למרות ה"חורים" הרבים שבו. לא הגיוני שדמות מסתורית תעקוב אחרי פוסטר, לא ברור אפילו למה, וכשתגיע אליה ותנסה להרוג אותה, מיד תימצא לה ישועה פתאומית, בדיוק בזמן, כדי שתוכל להמשיך לחקור. לא הגיוני שחוקרת משטרה, בנסיון להשפיע על מפקדה שלא לוותר על כיוון החקירה שהיא חושבת שהוא הנכון, תפנה לאשתו ותפרוט על מיתרי נפשה. גם כל המעורבות הרגשית של פוסטר עצמה לא לגמרי הגיונית. בנוסף לפרכות הללו, ויש עוד, נראה כי ברינדזה מאמץ כל מיני טרנדים עכשוויים בספרות המתח, כמו השימוש בחוקרת אשה, עיסוק בסחר בבני אדם, ושאר נושאים עדכניים.

ואף-על-פי-כן ולמרות הכל, הספר הזה נקרא מכריכה לכריכה במהירות, ויש אף סיכוי כי אגיע מתישהו לספרי ההמשך בסדרה (אם כי מכשול הרכישה המסובכת עדיין עומד בדרכי).