לזכותו של יו נסבו יאמר כי גם בספרו האחד-עשר בסדרה, לא אבד מיכולתו להחזיק את הקוראת לאורך כל הספר, הלא קצר הזה, מהחל עד כלה, במתח. עוד יאמר לזכותו כי למרות שזהו הספר האחד עשר בסדרה, לא ניכרת עייפות החומר, אין "חיפוף" בשוליים, אין קיצורי דרך, התיאורים נשארים במלואם, כך שהקוראת יכולה לדמיין, כמעט למשש ולהריח, כל אירוע בספר.  עוד יאמר לזכותו של נסבו כי למרות שזהו הספר האחד עשר בסדרת הבלש "הארי הולה" הספר עומד ברשות עצמו, ואין שום צורך לחזור ולקרוא את כל העשרה שקדמו לו; אני יודעת, משום שלא קראתי את כולם, ובכלל, הסדרה תורגמה בארץ קודם כל הספרים השלישי עד השביעי, ואז תורגמו הראשון והשני, ואני קראתי רק חלק מהם, וידעתי להשלים את החסר מתוך תוכנו של הספר שבקריאה. ועניין אחרון לזכותו של נסבו – היכולת שלו להפתיע, שוב ושוב, עם פתרון ועוד פתרון ועוד פתרון.

שלא לזכותו של נסבו יאמרו שני דברים – האחד, הוא שעם הזמן עולה דרגת האכזריות של הפושעים כמו גם מופרעותם, ומשום התאורים המאד מפורטים ומדוייקים שלו, והיכולת לדמיין, כמעט לחוש ולהריח, התחושה הפיזית בזמן הקריאה לא נעימה לעתים. העניין השני שקצת מפריע הוא המקום היותר ויותר מרכזי שתופסים חייהם של הבלשים והחוקרים, החיים שהם מחוץ לעלילה המרכזית, ולעתים אף הופכים עצמם לחלק מן העלילה ("איש השלג" הוא דוגמה אחת לספר בה הדמויות ה"אזרחיות" הופכות לחלק מן העלילה) כולל האיבה, או, אפילו, השנאה,  של הארכי-פושע להארי הולה, גיבור הסדרה.

הארי הולה, שעכשיו כבר נשוי לאשה שהוא אוהב, וכבר לגמרי לא הבלש הבודד, השתיין, הבלתי צפוי, המבריק, משרת במשטרה כמרצה בבית הספר לשוטרים. משרה שיש בה הרבה פחות זוהר ועניין, ולעומת זאת יש בה סדר יום מובנה, עם שעות קבועות, המאפשרות לחזור הביתה וליהנות קצת מהאושר שאף פעם לא היה. הארי הולה נקרא לסייע בחקירה של מקרי רצח בהם הרוצח מגיר את דמן של הנרצחות, במה שנראה כמו טקס פגאני עתיק. אין קשר בין הנשים הנרצחות, למעט העובדה שהיו רשומות בטינדר, ופגשו כל מיני גברים בכל מיני מקומות. נראה כאילו אחד המפגשים האלה, לכל אחת מהן, היה מה שהביא למותן.

לעזרתם של חוקרי המשטרה מגיע פסיכולוג שיש לו תיאוריה על סוג מסוים של פושעי-מין, הומפיריסטים, אלה הצמאים, פשוטו כמשמעו, לדם.  תיאוריה זו זכתה ללעג, בדרך כלל, מן האקדמיה, אולי משום שלא היה אפשר לבסס מחקר אמפירי על פושעי עבר, שהיו מעטים מדי מכדי לבסס קיומה של "תופעה".

מפכ"ל המשטרה, הנושא עיניו לתפקיד שר המשפטים, זקוק לפיענוח מהיר של הפרשה, על מנת לחזק את סיכוייו מול הגורמים הקובעים, ולכן מבקש מהולה שישוב ויתפוס מקום במחלקת החקירות.

הספר כולו מהפך דפים מהחל עד כלה, ומסתיים, כמובן, בפתיחה אפשרית לספר הבא (שטרם תורגם). אפשר כאמור לקרוא את הספר הזה בפני עצמו, ואפשר לקראו כחלק מן הסדרה.

ועוד משהו שמצאתי בספר, כאילו נלקח ממקומות אחרים ומזמנים אחרים (אולי מכאן?):

…אם אתה רוצה להיזכר בתור מלך טוב, יש לך שתי אפשרויות. או להיות מלך בזמנים טובים, ולמזלך הטוב אתה יושב על הכס לאורך שנים של שפע. או להיות המלך שמוציא את המדינה מתקופה של משבר. ואם אין משבר, תוכל להעמיד פנים שיש, לפתוח במלחמה ולהראות לאיזה משבר עמוק היתה נקלעת המדינה אלמלא יצאה למלחמה, ולגרום לדברים להיראות נוראיים. לא משנה אם זו מלחמה קטנה, מה שחשוב זה לנצח בה. …" (עמ' 67)

מומלץ לסוגו.