אלמלא המליצה מי שהמליצה על ספר אחר של ליסה גרדנר, והחלטתי שלפני שאני קונה אותו לקינדלי אנסה ספר אחר שלה, שנמצא בספריה, ואלמלא הייתי במצב קריאה של ספרים קלים בלבד (מצב העומד להסתיים כבר עתה), הרי שכלל איני בטוחה שהייתי מגיעה אל הספר הזה עתה או אי פעם.

פירס קווינסי, פרופילאי לשעבר באף.בי.איי. שעתה מחלטר בתפקידים דומים אך באופן פרטי, מקבל שיחת טלפון באישון לילה, שיחה מבעיתה למדי. מכוניתה של אשתו, בנפרד מזה שבוע, נמצאה באישון לילה גשום, כשמנועה פועל, פנסיה מאירים, אין סימני מאבק או דם, והאשה נעדרת. נעלמה.

רייני, חוקרת בעברה אף היא, רדופת שדים בהווה, אלכוהוליסטית שלא היתה מוכנה להודות בכך, ומשום כך עזב את הבית, עד שתבין, עד שתחדל, נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

מכתב ובו דרישת כופר מגיע, ולאחריו נעלם ילד אחד, קטן ופרוע, ילד אומנה העובר ממשפחה אחת לשניה, לאחר שהוא מבעיר את בתיהן, ילד שרייני טיפלה בו, ביקשה לבדוק את טענותיו כי הוא ילד מוכה במשפחתו הנוכחית, ילד שידע שהיא נעדרת, עוד לפני שפורסם דבר העדרה.

מוקם צוות טיפול במשבר, לצד טיפול במשברים אחרים, המשטרה, משרד השריף, בתו של קווינסי, המשרתת באף בי איי בעצמה, יחד עם בן זוגה, אף הוא איש רשויות החוק.

מרתק, מהפך דפים, קצת יותר מדי סיפורים נילווים, קצת יותר מדי פורנוגרפיה של הרוע, קצת יותר מדי פירכות (בזמן האחרון אני נתקלת בקצת יותר מדי פירכות כמעט בכל ספר מתח), אבל השלם גדול מסך חלקיו, והריהו ספר מתח שבהחלט אפשר להעביר איתו את הזמן.