מתיס והגה. אח ואחות. חיים בכפר אחד בנורווגיה, בבית שהוא נפרד מרוב הבתים בכפר. מרוחקים מכל. פרנסתם על עבודות הסריגה של הגה.

היא בת כארבעים, והוא צעיר ממנה בשלוש שנים. מתיס מכונה על ידי אנשי הכפר "הגולם". משום שהוא קשה תפיסה וקשה הבנה, משום שנפשו נותרה כנפשו של ילד צעיר, אם כי גופו גדל עם השנים, והפך לגופו של גבר.

אין הוא מבין הרבה. הוא מבין כי הוא יודע פחות מן האנשים האחרים סביבו. הם חכמים, הוא לא. הוא בעיקר חושש. כמו ילד. חושש מפני הלא ידוע. חושש מן המחר, מן היום שבו הגה תמאס בטיפול בו, בדאגה לשלומו, אין הוא יודע מה יוכל לקרות אז. אין הוא יודע לפרנס את עצמו, לטפל בעצמו. סופות רעמים מפחידות אותו. מפחידות מאד.

כמו ילד.

… כשהיה ילד אביו פרנס את כל בני הבית. אבא היה כמו הגה: קטן ובלתי נלאה. והוא גם היה נבון. כולם היו נבונים, חוץ ממנו. מאז שהוא זוכר התעוררו קשיים ומחלוקות בכל פעם שנשלח לעבוד בעבודה כלשהי. אביו הרים ידיים. אמו המשיכה להסתכל עליו כאילו מעולם לא נואשה מהתקווה לשינוי. ואז היא מתה, עוד לפני שהתבגר. רק שנים ספורות אחר-כך מת גם אביו בתאונת עבדוה, שעוררה במתיס אימה בכל פעם שנזכר בה."

ומשום שנפשו כנפשו של ילד קטן, הוא נותן סימנים בכל מיני דברים בסביבתו, אם יקרו בדרך זו, יקרה כך וכך, ואם יקרו בדרך אחרת, היקום יפעל בדרך שונה.

חרטומן שעף מעל ביתם, בניגוד לעבר, מעולם לא עף חרטומן ממש מעל ביתם, ופתאום המסלול עובר, הלוך וחוזר מעל הבית. סימן למשהו.

שני עצי הצפצפה הנישאים מעל החורש שסביבם, עצים שניתן להם שם על ידי אנשי הכפר – הגה ומתיס, מתיס והגה, ובסערת ברקים נשרף אחד מהם, ואין הוא יודע אם הגה או מתיס, והוא דואג, כי אם העץ המכונה מתיס נשרף הרי שזהו סימן לסופו שלו, ואם העץ המכונה הגה נשרף, כי אז זהו סימן, אולי לסופה של הגה, ומה יהיה עליו?

וכך נמשך הספר. דרך תודעתו של מתיס נמסרים תאורי המקום והשלווה ואי השלווה של הכפר הנורווגי על אנשיו, שכניהם של מתיס והגה. ועל תודעתו של האיש-ילד הזה.

לא הרבה דברים קורים לאורך הספר, ולכל אירוע יש משמעות רבה בעיני מתיס.

לאורך הקריאה, יותר משריחמתי על מתיס, יצא לבי להגה, האחות הגדולה, שכל חייה עוברים עליה בהגנה ובשמירה עליו, לא משום שבחרה בכך, אלא משום שככה זה, אלה החיים. ובדידותה רבה מבדידותו.

לקריאה במצב רוח מיוחד (או לא). לטעמי הוא קצת מייגע.