יש ספרים שמגיעים אל רשימת "הספרים השמורים שלי" בגטבוקס (או באתר אחר), ואני לא תמיד זוכרת למה. וודאי נתקלתי איפשהו בהמלצה נלהבת עליהם, והוספתי אותם לרשימה. בדרך כלל יהיו אלה ספרי מתח, שאין לי מושג למה הוספתי אותם (אולי כדאי שאוסיף הערות ליד שם הספר, זה אפשרי בחלק מן האתרים), אבל אני מוסיפה, כי לעתים אני זקוקה לאיזה ספר שיעביר לי את הזמן, בלי להתעמק יותר מדי, בעיקר אם הספר שזה עתה קראתי מחייב זמן מחשבה עליו.

כן, כמו הספר שקראתי לפני זה.

ובכן, "אני עוקב אחרייך" אמור היה להיות ספר מתח שלא יחייב יותר מדי, שאוכל לשכוח אחרי זמן קצר, שלא "ישקע" ולא ייזכר, אבל שיהיה מספיק מרתק ומהפך דפים, ולא מופרך מדי. על התנאי האחרון הוא לא כל כך ענה, אבל לפחות היה מהפך דפים.

אלה, שיש לה חנות פרחים ייחודית משלה, נסעה יום אחד לאיזה כנס מקצועי בלונדון, ובדרך, ברכבת ראתה שתי נערות צעירות, מלאות התרגשות, כמו שתי נערות צעירות הנוסעות, לראשונה לבדן, אחראיות לעצמן. שני גברים צעירים שעלו מתישהו לרכבת החלו בשיחה עמן, ומשום שישבה קרוב דיה, הצליחה לשמוע את הפלירטוטים והתוכניות כן או לא להגיע לאיזושהי מסיבה ששני הבחורים אמורים היו להגיע אליה, והזמינו את הנערות. לרגע חשבה להתערב  לחפש את  פרטי ההורים כשתגיע ללונדון ותתקשר אליהם להזהיר אותם, והחליטה שלא, שאין זה עניינה.

למחרת ומאז היא לא חדלה להצטער על ההחלטה שלא להתערב בעניינן, כי אחת הנערות, אנה, נעלמה.

גם שני הגברים הצעירים, שעלו לרכבת ופלירטטו עם שתי הנערות, והתברר כי  אלה שני עבריינים צעירים שזה עתה השתחררו מן הכלא, גם הם נעלמו.

נשארה רק החברה, שרה, מבולבלת, לא בטוחה, בדיעבד, מסתירה משהו, לא מספרת הכל למשטרה.

שנה לאחר ההעלמות, אנה טרם נמצאה. ההתעניינות הציבורית מזמן שככה, והאם מתעקשת לקיים ארוע לרגל מלאת שנה, כדי להחזיר את אנה לתודעה, לחפש אם יש מי שיודע משהו ויכול לשפוך אור על התעלומה. וכמו כל הורה שילדו נעדר, נאחזת בתקווה כי אנה חיה, למרות שלא נשמע ולא נראה דבר ממנה במשך כל השנה.

הספר, כאמור, מהפך דפים ומרתק עד סופו, ובזה יתרונו הגדול. הוא גם יישכח די מהר, וגם זה סוג של יתרון.

ספר מתח טוב באמת צריך להכתב כך שיהיה הגיוני, בדרך זו אחרת. ויש כל מיני טכניקות לכתיבת ספרי מתח. בספר הזה בחרה דריסקול לכתוב כל פרק בשם דמות אחרת, ולתת לה את המאפיין – העדה, היא אלה, האב הוא אביה של אנה, החברה היא שרה, שנסעה עם אנה ללונדון וחזרה בלעדיה. החלק של העדה, אלה, נכתב בגוף ראשון, השאר בגוף שלישי. אחר כך מצטרפים אליהם "החוקר הפרטי", מת'יו, שפעם היה במשטרה, ונשכר על ידי אלה, העדה, בעניין מכתבי איום שהחלה לקבל פתאום, ובערך ברבע הספר מופיע "העוקב"; העוקב שאין לו שם, וברור על כן שיש לו תפקיד מרכזי בפענוח התעלומה. עוד מתברר לקוראת כי לכל אחד מן הגיבורים והגיבורות יש איזה סוד שהם שומרים עליו, שקשור או לא קשור להעלמות של אנה, וכל הסודות האלה יחד נראים יותר כמו נסיון "לנפח" את הסיפור ולהוסיף לו עוד תעלומות משנה. אולי משום שהסיפור, סיפור ההעלמות, "רזה" מדי, ולכן חשה דריסקול צורך לעבות עוד ועוד.

התוצאה הסופית מופרכת למדי. אבל, כאמור, להפוך דפים הוא הופך הספר הזה. וזה מספיק.

והערה קטנה לתרגום: אני לא מכירה ביטוי באנגלית שאפשר לתרגמו ל"להחזיר ציוד". אפשר היה למצוא, לטעמי משהו שלא יגרום לי לעצור ולהרהר, מה היה כתוב שם במקור.

אפשר לקרוא.