את כתיבתם של  אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום, זוג מחברי ספרי מתח שוודים, אחד מהם עיתונאי, השני אסיר משוחרר, הכרתי  את קראתי לראשונה את תא 21, ספר העוסק במחירה של הזנות, הסחר בנשים, בבני אדם, וכבר אז מצאתי את כתיבתם מרתקת, מותחת וגם בעלת איזה ערך חברתי.

כי, זאת לדעת, רוסלנד והלסטרום, מעבר לכתיבת ספרי מתח, מקדמים אג'נדה או אג'נדות חשובות בעיניהם (ובעיני גם), והם עושים זאת באמצעות סיפורים המרתקים את הקורא/ת מהחל ועד כלה.

אם בספרם "תא 21" עסקו, כאמור, בסחר בנשים, הרי שבספר הזה הם מבקשים לעסוק בעונש המוות; עונש המוות הקיים בארצות הברית, עונש המוות הנתון במחלוקת גם שם, משום שחלק מהמדינות מאפשרות אותו, וחלק לא, ובכלל, מערכת הענישה בארצות הברית ראוי לה שתיבחן שוב ושוב ושוב. ובכן, עונש המוות שאינו נהוג ברוב המדינות המתקדמות והנאורות, אבל בחלק ממדינות ארצות הברית הוא משמש כעונש הראוי, גם אם ברור כבר כי אין הוא יעיל, ואין הוא מועיל, עונש המוות הוא עילת הספר הזה – "תא 8".

ג'ון  מאייר פריי היה בן שבע עשרה כשהורשע ברצח אליזבת פיניגן. היא היתה בת שש עשרה.

ומשום שהורשע ברצח, ומשום שבמדינת אוהיו יש עונש מוות,  נגזר דינו למות. למרות שהיה רק בן שבע עשרה.

ג'ון מאייר פריי מת לפני הוצאתו להורג, ואביה של אליזבת פיניגן, אדוארד פיניגן, לא ידע נפשו מרוב כעס. לדידו רק הוצאה להורג של האיש שהורשע ברצח בתו יביא מזור לנפשו.

ולא ידע כי הכאב והצער על מות ילדים לעולם לא יפוג.

ג'ון שוורץ הוא זמר על מעבורת בשבדיה. הוא מנעים את זמנם של הנוסעים, ופעם אחת, נוסע שיכור אחד שנטפל לנוסעת אחרת והתחכך בה, וג'ון שלא יכול היה לסבול זאת, הפסיק את השירה ופגע בשיכור.

משום כך נעצר על ידי המשטרה. משום כך החל להתגלגל כדור שלג שבסופו.  ובכן – סופו של הספר לא יסופר כאן.

אין זה ספר מתח מן הסוג הרגיל; עד שליש הספר אין כלל מתח, אלא רק בניית הפרולוג לסיפור שיחל להתגלגל מכאן ואילך, הקשר שבין ג'ון מאייר פריי, ג'ון שוורץ, אנשי המשטרה בשטוקהולם (המוכרים, בחלקם, למי שכבר קראה ספרים אחרים של רוסלנד והלסטרום), הסוהר הראשי ב"שורת המוות" במרקוסוויל אוהיו, כל אלה ועוד יתבהרו בהמשך, ואז לא ניתן יהיה להניח את הספר מן היד עד תומו.

כמו סופרי מתח סקנדינבים אחרים, גם רוסלנד והלסטרום עוסקים בסוגיות חברתיות, ועוטפים אותן בסיפורים מרתקים ומהפכי דפים.

וכמו ספריהם האחרים, גם זה ראוי וטוב לקראו.

.