בסוף הספר, בסופו של דף התודות, מודה פרנץ' כי אם יש טעויות בספר, ויש טעות מרכזית – אין באירלנד מחלק רצח, והיא אף מודה בכך, ובכן, אם יש טעויות בספר, הרי שהן על אחריותה בלבד.

טעות אחת שמצאתי, והסיטה את תשומת לבי מן הקריאה למשך דקות ארוכות נוגעת לאורכו של הרקוויאם מאת  גבריאל פורה;  ישנה נקודת זמן בה המספרת, הבלשית קאסי מדוקס, מספרת איך שמה את המיקרופון שהקליט כל קול בסביבתה, בעבודתה כשוטרת סמויה, והניחה אותו ליד מערכת השמע, משום שהיתה לה שיחה חשובה עם גיבור אחר של הספר, שיחה שלא רצתה שתיקלט במכשירי ההאזנה, ועל-כן הסירה מתחת חולצתה את המיקרופון, הניחה על הנגן את הרקוויאם מאת פורה, ויצאה לדבר עם אותו אדם. על פי דבריה ידעה שיש לה כ- 45 דקות, אחרי שיצאו אל מחוץ לטווח המיקרופון, דהיינו, יש להוסיף עוד מספר דקות, אלא שהרקוויאם מאת פורה נמשך פחות מ- 40 דקות; אני יודעת, שרתי אותו לא פעם והאזנתי לו הרבה יותר פעמים. אז כן, לפעמים פרטים לא חשובים שכאלה מסיחים את הדעת מן הקריאה.

ועוד דבר מה שהסיח את דעתי – דמיון מסוים לספר "ההיסטוריה הסודית" שכתבה דונה טארט, החבורה המסוגרת האליטיסטית, האאוטסיידר שבתוך החבורה, איכשהו הזכירו לי את החבורה ההיא בקולג' אמריקאי נידח אצל טארט.

חוץ מאלה הספר הזה הוא לחלוטין ולגמרי ספר משובח ובו מתח משובח, וראוי לקראו מתחילתו ועד סופו, וליהנות מכל רגע.

קאסי מדוקס היא שוטרת, עתה היא עובדת במחלק אלימות במשפחה במשטרת דבלין, אחרי שהחקירה האחרונה שלה ושל שותפה דאז, רוב ראיין, במחלק הרצח, הסתיימה עם איזו שהיא תקלה, וגם הקשר שלה עם ראיין התפוגג, ומחלק אלימות במשפחה הוא מחלק עם שעות עבודה מסודרות, ואפשרות להגיע הביתה בזמנים הגיוניים.

פעם, לפני שהגיעה למחלק הרצח שרתה קאסי מדוקס כשוטרת סמויה; אז היא עטתה עליה את זהותה של לקסי מדיסון, סטודנטית בטריניטי קולג'. אחר כך יצאה משם ועברה למחלק הרצח, כאמור, ועכשיו יש לה עבודה נוחה למדי.

אלא שיום אחד היא נקראת להגיע בדחיפות, ממש עם תחילת היום לגלנסקי, בעקבות איזה מקרה רצח:

הכפר גלנסקי נמצא לא הרחק מדבלין… הוא היה מהמקומות האלה: תפזורת של בתים ישנים סביב כנסייה של פעם בחודש ופאב וחנות שמוכרת הכול, כפר קטן ומבודד כל כך שנעלם אפילו מעינים של בני הדור הנואש, התחרים באזורים כפריים אחר בתים שידם משגת לקנות. …" (עמ'  21)

בתוך שדה מרוחק מכל, בצריף שהוקם פעם, וכיום הוא חורבה עם חדר אחד שהגג בו התמוטט, וחדר שני שהגג עדיין מחזיק מעמד, אבל לא להרבה זמן, נתגלתה גופה.

התעודות על הגופה היו של לקסי מדיסון. כן, אותה דמות בדיונית שנוצרה אך לפני כמה שנים, כדי להצמד לסוחרי הסמים בטריניטי קולג', זו ש"נארזה" בתום המבצע שלא-על-מנת-לשוב, נמצאה עתה כגוויה בצריף מט לנפול  בשדה אחד, בכפר נידח.

מי שהסתכל מקרוב יכול היה להתבלבל בין לקסי מדיסון, שכלל לא ידוע מי היא באמת, לבין קאסי מדוקס, ממשטרת אירלנד.

לקסי מדיסון, מסתבר, בילתה את השנים האחרונות בתוך חבורה מוזרה במקצת, שלושה גברים צעירים ואשה, כולם בטריניטי קולג', האחד מהם ירש את בית האחוזה שבכפר, מדודו המת, והביא לשם את חבריו הקרובים, על מנת שיחיו יחד.

החבורה הזו היתה נבדלת מכל הסובבים אותה; בטריניטי הם נמצאו, בכל זמן פנוי יחד, בספריה, כל אחד עוסק במחקריו, או בקפטריה, ונפרדו רק כאשר לימדו או  למדו, כל אחד את נושאו.

גם בכפר היו החמישה נפרדים מכל, ואף נושא לאיבה מתמדת, אולי משום שחיו באחוזה שייצגה, יותר מהכל את היחסי הכוחות בין האנגלים השליטים לבין האירים שנשלטו כך מאות בשנים, ואולי משום שהיו, גם מבלי משים, מתנשאים מעל כל הסובבים אותם, ומסוגרים לעצמם.

משנתגלתה הגופה של אחת מהם, הגה אחד המפקדים, זה שהיה ממונה על קאסי כשהיתה שוטרת סמויה, רעיון; היא תתחזה למתה, לכל יסופר שהיא נפצעה קשה ואחר כך התאוששה וחזרה אט אט לחייה הקודמים, על מנת לחקור ולהגיע לידיעה מי רצח את לקסי מדיסון.

הרעיון הזה יש בו סיכון לא קטן, שכן על קאסי לאמץ את כל מנהגיה של מי שחיה בקירבה גדולה מאד לארבעה אנשים, המכירים כל צעד ושעל שלה, כל מנהג, כל מחווה גופנית, מקרוב מאד, ואם הרוצח נמצא בתוך אותה חבורה, הרי שהיא מסתכנת בכך שיחליט להשלים את המשימה.

אבל הפיתוי רב מאד, וקאסי מגיעה אל הבית, אחרי "התאוששות" מפתיעה, וחיה בקרב ארבעה אנשים שיש מקום לחשוש שאחד מהם דקר אותה פעם, למוות.

קאסי מדוקס יכולה, שוב, להעלם מן החיים הרגילים, ולצוץ עם שם אחר וזהות אחרת, משום שאין לה משפחה. הוריה נהרגו בתאונת דרכים כשהיתה צעירה, צעירה מאד, והיא מעולם לא הביטה אחורה.

… הבנתי בגיל צעיר שאתה יכול לאבד את עצמך אם תמשיך להתגעגע לדברים שאיבדת." (עמ' 44)

היחיד שיכול לעצור אותה, שמנסה לעצור אותה הוא בן זוגה, סם, בלש במחלק הרצח, שהכיר אותה כשעבדו יחד בחקירת הרצה האחרונה שלה. הוא נשאר במחלק, היא עברה. עכשיו, בצירוף מקרים, הוא הבלש הממונה על חקירת הרצח.

שהוצע לה לחזור שוב לזהות הבדויה הוא חשש; חשש לגורלה, חשש למה שיקרה ביניהם, אם יפרדו והיא תהיה לאשה אחרת, כי הרי פעם, כשנטלה על עצמה לראשונה אותה זהות בדויה, נפרדה ממי שאז היה בן זוגה, משום שאי אפשר היה להמשיך.

אבל הפיתוי, כאמור, גדול. גדול מכדי לסרב. וכך מגיעה לקסי מדיסון שכמעט מתה לתוך החבורה הסגורה, המוזרה, המתבודדת, המתנזרת מאנשים אחרים, חבורה שיש בה אהבה גדולה וחברות גדולה, יחד עם זרמים תת קרקעיים של – מה, בעצם? היא לא יודעת. היא צריכה לגלות.

ועוד יש בספר הזה, כמו בספרה הקודם של פרנץ', עוד מבט נרחב על אירלנד ואנשיה; צוהר לקוראות מבחוץ, אל הארץ הזו הכה נפלאה ושונה.

תשוקת האנשים בארץ הזו לבעלות על נכסים נמצאת בדמם, זרם תת-קרקעי עצום וראשוני כמו תאוות בשרים. מאות רבות שבהן הושלכת חסר אונים לצד הדרך על פי גחמה של בעלי האחוזה מלמדות את עצמותיך שהכל בחיים תלוי בבעלות על ביתך. זו הסיבה לכך שמחירי הבתים כה גבוהים…." (עמ' 58)

ויש הגעגועים לפשטות ולרצות לחיות אחרת:

…כשנוהג מסוים נעשה מקובל ותקני בכל החברה – ומגיע לדרגה של מסה קריטית, אם אפשר להגדיר זאת כך – לא נותרות אלטרנטיבות אחרות. חיי פשטות אינם אפשרות הניתנת לבחירה בימים אלה. או שאתה נעשה דבורה פועלת או שאתה חי מהאוויר בדירת חדר עלובה עם ארבעה-עשר סטודנטים מעליך… חופש ונוחות הם הטובות שעולות ביוקר רב בימים אלה. …" (עמ' 390)

ספרי מתח הנכתבים בסדרות נפוצים לא מעט בשנים האחרונות, והקוראות והקוראים מלווים את גיבורי וגיבורות הספרים לאורך שנים ועניינים, כאשר בכל ספר חלה איזושהי התקדמות, חל איזשהו שינוי בחייהם האישיים, ויש איזה ערך מוסף לקריאת הספרים על פי סדר הוצאתם. טאנה פרנץ' עשתה משהו שונה במקצת. הספר הראשון "בלב היער" נכתב מתוך זרם התודעה של רוב ראיין, הבלש החוקר. הספר הזה "דומות" נכתב מנקודת מבטה של קאסי מדוקס, ולמעט איזכורים מעטים, המתייחסים להתפתחות חקירת הרצח ב"בלב היער", אין הכרח לקרוא על פי סדר.
וגם זאת מעלה מסוימת.

מומלץ הן בשל כתיבתה המצוינת של פרנץ' והן בשל התעלומה המרתקת.

ואם תרצו: הרקוויאם מאת גבריאל פורה