ערים קטנות, מקומות נידחים מעט יותר או פחות, עיירות שבהן כולם מכירים את כולן, בית ספר אחד, כנסיה אחת. קרוב לעיר הגדולה במידה מספקת כדי שאפשר יהיה לנסוע לקניות או לקולנוע, ורחוק מספיק כדי להרגיש נידחוּת.

כזו היא נוקנארי, שנבנתה כפרבר מרוחק של דבלין, פרבר שיום אחד העיר תגיע עד אליו, ובינתיים אפשר לקנות בו בית בזול, והמרחבים מסביב הם טבע וחיק-טבע, פראיים למחצה, אווירה כפרית במה שיום אחד יהיה חלק מהעיר.

בשכונות מרוחקות שכאלה, מושאי ההתייחסות המיידיים הם הילדים בני אותו הגיל, בנות אותה הכיתה, ואם הם מתגוררים זה בסמוך לזה, הרי שהחברות והקשר ביניהם יהיו קרובים כמעט כמו בתוך משפחה גרעינית, ולעתים אפילו יותר.

שלושה ילדים כאלה, בני שתים עשרה, ג'יימי (ג'רמיין) רוואן, אדם ריין ופיטר סבאג', שיחקו יום אחד והרחיקו מעט לתוך היער הסמוך. משלא שבו במועד לארוחה החלו לחפש אחריהם ונמסרה הודעה למשטרה. אדם ראיין נמצא ביער, השניים האחרים נעלמו ועקבותיהם לא נודעו.

עברו שנים. באותה עיירה נעלמת ילדה. בת שתים עשרה. קתי. בת ואחות. רקדנית בלט שהתקבלה לאקדמיה ועמדה לצאת לרקוד שם. גאוות העיירה.

ימים אחדים לאחר שנעלמה, נתגלתה גופתה בפאתי היער, באתר של חפירות הצלה שנערכו במקום, לפני שייסלל בו כביש רחב, כביש שיפגע באתר ובטבע הפראי מסביבות. האתר, אתר פולחן קדום, כנראה. אולי משום כך נערכו הפגנות כנגד הכביש העתיד להסלל, והוצאו צווי מניעה ועיכובים שונים, ובסופו של דבר נפל הפור והוחלט כי הכביש ייסלל, אך ניתן פרק זמן מוגבל לחפירות כדי שניתן יהיה, אם אפשר להציל עוד ממצאים ארכיאולוגיים מן המקום, לפני שיעלם תחת האספלט.

על מזבח הפולחן הקדום נתגלתה הגופה; האם פולחנים של אז נערכים גם כיום?  האם הילדה היא קורבן של פולחן שכזה?

אדם ראיין, שעתה הוא רוב ראיין (רוב הוא שמו האמצעי, בו בחר במהלך השנים, כדי לא להיות מזוהה כילד ההוא שאבד ונמצא ואיבד את זכרונו מהעלמות חבריו). ראיין, עתה חוקר במחלק הרצח, אל נוקנארי לחקור את הרצח הזה, רצח של ילדה שנעלמה באותו הגיל ממש שנעלמו חבריו, אלה שלא נמצאו מעולם.

מה עובר על איש צעיר, שנתקל לפתע בנסיבות דומות לאלה שעיצבו את חייו? נסיבות מחרידות וטרגיות בכל קנה מידה ומכל זווית. הן ההעלמות, המלווה בחוסר וודאות לגורל הנעדרת, ולאחר מכן, הטרגדיה שבמותה של ילדה צעירה, ואיך מתמודדים, איך מתמודד המעגל המשפחתי, והחברות, המורה לבלט והעיירה כולה.

קודם כל המשפחה.

….במקרים מסוימים הצער מטשטש את הזהות באותה עוצמה כמו של מסכה של טרגדיה יוונית, אך לעיתים קרובות הוא מקלף אנשים עד היסוד. .. ובישרנו בשורות רעות לעיתים קרובות כל כך עד שלמדנו את כל הווריאציות הרגילות. רוב האנשים המומים עד אובדן חושים, נאבקים להחזיר לעצמם את האיזון בלי שיהיה להם מושג כיצד לעשות זאת; טרגדיה היא טריטוריה חדשה שאליה יוצאים בלי מדריך, ועליהם ללמוד, צעד אחר צעד כושל, כיצד לפלס את דרכם. …" (עמ' 76)

אם לא רצח פולחני, אולי יש קשר לאותה העלמות, זו של חבריו של ראיין, זו שארעה לפני עשרים שנים, אולי מסתובב באזור רוצח סדרתי, אולי היה וחזר, אולי יש ביער איזו ישות לא ברורה…

ואולי הרצח קשור למאבקים סביב הכביש שעוד לא נסלל; אביה של קתי מנהיג את המחאה המקומית נגד סלילת הכביש והפגיעה באיכות החיים של המקומיים, ואף קיבל שיחות טלפון מאיימות.

הספר הזה עוסק, מעבר לתעלומת הרצח, והעלמות הילדים מן העבר, גם באירלנד עצמה, זו שקצת מחוץ לדבלין, זו של הפוליטיקה המקומית.

…פוליטיקה אירית היא שבטית, תוך-משפחתית, מפותלת וחשאית, ולא מובנת גם לרבים מן האנשים המעורבים בה. צופה מן החוץ אינו מבחין בהבדל בסיסי בין שתי המפלגות העיקריות ששתיהן נמצאות בימין הקיצוני של הקשת הפוליטית ומלאות שבעות רצון עצמות באופן זה, אבל אנשים רבים עדיין תומכים בלהט באחת או באחרת מפני שסבא-רבא שלהם השתתף במלחמת האזרחים, או משום שאבא'לה עושה עסקים עם מועמד מקומי ואומר עליו שהוא בחור נחמד. השחיתות מובנת מאליה, אפילו נערצת במעין תרעומת: הערמומיות המחתרתית של עם שהיה נתון תחת שלטון זר עדיין טבועה בנו, והתחמקות מתשלום מיסים או רקיחת עסקאות מפופקות עדיין משתייכות לרוח המרד שהניעה את התושבים המשועבדים להסתיר מהבריטים סוסים ותפוחי אדמה." (עמ' 91 – 92)

ועוד עוסק הספר בנפשם של החוקרים, משום שהמספר הוא רוב ראיין, הבלש, וכל תהפוכות נפשו, הקשיים שהוא חווה, הזכרון המחוק, הפלש-בקים לאז, הכעסים על התקופה שאחרי. ראיין ושותפתו כאחות לו, קאסי מאדוקס, שהוא מכיר כל ניע, כמעט, בנפשה (או כך הוא חושב), והתקשורת ביניהם מילולית, ובמחוות, ובמסרים סמויים.

כשסיפרתי לאיש שהמליץ לי על הספר הזה, כי התחלתי לקרוא בו אמר לי שהוא מקנא בי; מקנא במפגש הראשון שלי עם פרנץ'.

הוא צדק. הסיפור, פיתולי העלילה, יכולת הכתיבה הנהדרת הפכו את הספר הזה לחוויה. הירידה לפרטי פרטים, תיאורי החקירות במשטרה, טקטיקות וטכניקות של חקירות ובדיקות ודרכי עבודה.

יותר משהוא ספר מתח "בלב היער" הוא ספר על אנשים ונשים, חולשותיהם, הצדדים הפגיעים שבהם, ואירלנד. כמובן.

ולמרות המרחקים בין כאן לשם, מצאתי (שוב, יש לומר)  משפטים שהזכירו לי את הכאן והעכשיו; למשל:

… החדר שלי אינו מעודד ריכוז. הבניין  כולו עוטה אווירה זולה וקמצנית, בדומה להרבה בנייני מגורים חדשים בדבלין- התקרה נמוכה במטר מן הדרוש, חזית שטוחה וצבועה בצבע בוצי ודוחה כצפוי, חדרי שינה צרים באופן מעליב, כאילו תוכננו במיוחד כדי להתגרות בך ולהדגיש את העובדה שאין בידך להיות בררן – והקבלן לא ראה לנכון לבזבז חומרים מבודדים, לכן כל צעד מהקומה מעליך או כל בחירה מוזיקלית מתחתיך מהדהדים בחלל דירתך לאורכה ולרוחבה, ואני בקי שלא בטובתי בכל הנטיות המיניות של הזוג מהדירה הסמוכה….." (עמ' 85)

בין כל ספרי המתח, ישנו מדף לספרים המשובחים באמת; "בלב היער" מוצא לו מקום של כבוד שם, ובכלל.

מומלץ

והמלצה חמה להוצאת "מודן" – המירו את הספר גם לפורמט דיגיטלי (רצוי, כמובן, לקינדל). יש לכך ביקוש.