בין ספר "רציני" (יותר או פחות) אחד למשנהו, אני נוהגת, לעתים, לא תמיד, לקחת לידי איזה ספר "קל" יותר, כזה שלא יחייב מחשבה ולא יותיר אחריו דבר; קל כנוצה.
לעתים יהיה זה איזה ספר רומנטי, כזה או אחר, שבו הסוף ידוע מראש, ולעתים יהיה זה ספר מתח.

במקרה הזה, הספר נלקח בהשאלה, ועל כן יש לו מועד קבוע להחזרה, היתה המלצה לא רעה של אילה בן-פורת במוסף הספרים של "הארץ", והייתי צריכה רגע לנוח מהמחשבות על הונאות פונזי והחיים ב"ארץ הכסף" כפי שבאו לידי ביטוי ב"מלון הזכוכית" של אמילי סנט ג'והן, מה גם שספרות מתח נורווגית יש לה מקום של כבוד בשנים האחרונות על מדפי ספרות המתח, משל יש להם איזה ערך מוסף כלשהו שלא הכרנו בספרי מתח של "פעם".

אלכס בליקס הוא בלש משטרה ותיק, חי בגפו אחרי גירושין. יש לו בת יחידה, בוגרת, המשתתפת בזמן ארועי הספר בתוכנית ריאליטי "הקוד האתי", בה מסתגרים משתתפי התוכנית בבית מבודד (מי אמר "האח הגדול") ומאותגרים בשאלות אתיות כאלה ואחרות, כאשר בכל שלב מודח אחד המשתתפים, זה שזכה למספר הקולות המועט ביותר מטעם הקהל.

אמה ראם היא עיתונאית באתר אינטרנט, שעיקר עיסוקה בכתיבה על ידוענים אלה ואחרים.

ספורטאית עבר שספר שכתבה יוצא לאור בתחילת אירועי הספר, נעלמת ולא מגיעה לכל הראיונות שנקבעו לה. אמה ראם שבקשה לראיין אותה ואלכס בליקס שנשלח מטעם המשטרה לחפש בביתה, נפגשים במקרה. היא מנסה לברר היכן נמצאת החקירה, הוא מנסה לאתר את הנעדרת.

אחר כך מתחילות להתגלות גופות של אנשים מתים ונשים מתות, כולם סוג של ידוענים בתחומם, ועל כן מוכרים לאמה ראם, ויתכן שיש קשר בין המתים, אך אין זה בטוח כלל.

כדרכם של ספרי מתח הבלש (בליקס) הוא מן הסוג הבודד, המלנכולי, ושיתוף הפעולה עם אשה צעירה (ראם), אף הוא מן המאפיינים של ספרי מתח.

העלילה "שואבת" את הקוראת טיפין-טיפין, עד שפתאום אי אפשר להפסיק. הפרכות הופכות ללא חשובות באמת, העיקר להגיע אל הפתרון, ואל הגאולה הסופית.

בקריאה רציפה אפשר להעביר שעתיים שלוש של הנאה.

ואחר כך לעבור הלאה.

ממתק ביניים של בין ספרים, וככזה מהנה ביותר.