בארון הבגדים שלי, בין חולצות הטריקו הספורות מקופלת חולצה אחת שחורה ועליה כיתוב באותיות מאירות עיניים: "אנחנו המכשפות שלא הצלחתם לשרוף". כי כולנו, אולי, מכשפות.

אבל לא מן הסוג הרע, אלא כאלה שעצם קיומן מאיים על ההגמוניה הגברית הלבנה.

כמובן ש"לא כל הגברים" כפי שעוד רגע יזעק מישהו (בדרך כלל מי שנהנה מאותה הגמוניה), ואף על פי שבספר הזה פוגשות הקוראות גם גברים שאינם מסתייגים מן הכישוף המיוחס לנשים,  וחלקם אף נוטלים בו חלק (קטן), הרי שעולם הכישוף מיוחס לנשים עוד מקדמת דנא.

הרבה לפני המכשפות של סיילם, תרמנו אנו את לילית לעולם הזה הכה מאיים, וכשהגיעו המכשפות של סיילם, בדרך כלל נשים שלא התישרו לגמרי עם דרישות הגברים, או שהעזו חלילה להיות בעלות מקצוע שלגברים אין בו דריסת רגל, מיילדות למשל, כי אז כוחן (או זה המיוחס להן) רק העצים וגבר ואיים על הכל.

היה היו שלוש אחיות.

גֵ'יימְס ג'וּנִיפֶּר אִיסְטְווּד, בעלת השיער השחור הפרוע כנוצות עורב, היתה האחות הצעירה. היא היתה הפראית מבין השלוש. הערמומית, החייתית, זאת שחצאיותיה קרועות וברכיה חבולות ובעיניה מזדהר ניצוץ ירוק כמו אור קיץ שזורח מבעד לעלים. היא ידעה היכן מקננים התחמסים ואיפה נמצאות מאורות השועלים; היא יכלה למצוא את דרכה הביתה בחצות בליל מולד הירח."

אגנס אַמַרַאנְת איסטווד, בעלת השיער השחור והבוהק כעין הנץ, היתה האחות האמצעית. היא היתה החזקה מבין השלוש. זו שאינה נסוגה לעולם, היציבה, זו שיודעת לעבוד ולהתמיד בעבודה, בלתי נלאית כמו הגאות והשפל."

אגנס למדה בגיל צעיר שמשפחה היא משהו שיש, עד שכבר אין. מטפלים באנשים עד שלא יכולים עוד, עד שצריך לבחור בין הישארות להשרדות."

ביאַטְרִיס בֶּלָדוֹנָה איסטווד, בעלת השיער הרך והכהה הדומה לנוצות ינשוף והזרוי אפור טרם זמנו, היתה האחות הבכורה. היא היתה החכמה מבין השלוש, המקשיבה ץ, זו שהכירה מגע שדרת ספר בכף היד ומשקל של מילים באוויר."

שלוש אחיות, ובניגוד ללא מעט סיפורים שסיפרו לנו בילדותינו, לא שררו השלום והשלווה ביניהן. גם לא אהבה.

… דברים חשובים באים בשלשות: חזרזירים; דובים; הזדמנויות לנחש שמות בלתי ניתנים לניחוש; אחיות."

למען האמת, טינה קשה ורושפת היתה ביניהם, כשחשבו האחת על השניה או על השתים האחרות. "חשבו" משום שמזה שנים ניתק הקשר ביניהן. אגנס וביאטריס עזבו את הבית כבר מזמן, למען האמת גורשו ממנו על ידי אביהן, שלא אהב את דרכיהן, והיה אלים כלפיהן וכלפי אמן, שנותרה כנועה ושקטה, עד מותה בלידת בתה השלישית.

וזו השלישית, שנותרה מאחור, נותרה שק החבטות וכל השאר של האב.

עד שהיתה בת שש עשרה.

כל מה שאבא שלנו לימד אותנו אי-פעם היה מה ששועל מלמד תרנגולות , לברוח, לרעוד, להאריך ימים אחרי המנוול.."

לאחר מות האם סייעה בגידולן סבתן, אם אמן, והיא לימדה אותן לחשים קטנים ועשבים שיכולים לסייע במקרים אלה או אחרים, כשאין ברירה אלא להסתייע בלחשים שכאלה.

מאמא מגס אמרה פעם:

כל אשה משרטטת סביב עצמה מעגל. לפעמים היא חייבת להיות בו לבדה."

והרי רוב המכשפות הודברו זה מכבר, נשרפו על מוקדים כתביהן נשרפו איתן.

אין בעולם מכשפות, אבל פעם היו. פעם האוויר היה רווי כל כך בקסם, שאפשר היה לטעום אותו כמו אפר על קצה הלשון. מכשפות ארבו בכל יער סבוך וחיכו בכל פרשת דרכים אפלה, ועל פניהן חיוך שחשף ניבים חדים. הן התוועדו עם דרקונים על פסגות הרים נטושים, וחלפו על פני הירח המלא רכובות על מטאטאים מבן־חוזרר; הן כישפו את הכוכבים שירקדו לצדן בליל ההיפוך, ורכבו לקרב מלוות בחיות הכֶּשֶׁף שלהן. פעם המכשפות היו פראיות כמו עורבים וחסרות פחד כמו שועלים, כי אורו של הקסם זרח והלילה היה שלהן. אבל אז התחילו המגפה והטיהורים. הדרקונים נקטלו, המכשפות הועלו על המוקד והלילה עבר לרשותם של גברים נושאי לפידים וצלבים."

כשהיתה ג'וניפר בת שש עשרה מצאה עצמה, ביום השיוויון האביבי של שנת 1893 בעיר סיילם, פושעת נמלטת שפניה על כל לוחות המודעות בעיר.

באותו היום בדיוק נערכה בעיר עוד הפגנה של הנשים המבקשות זכות בחירה לנשים.

גם אם לא דברו ביניהן כבר כמה שנים, גם אם היה נהר של כעס ביניהן, ואף כי לא ידעו כי שלושתן נמצאות בעיר, ביאטריס כספרנית מהוגנת, אגנס פועלת במפעל, מצאו עצמן שלוש האחיות נמשכות אל הכיכר המרכזית לעצרת.

כינוס כזה ובו כל כך הרבה נשים יש בו קסם, ולא מעט ממנו. וכך ההתרגשות המשותפת, הרוחות הסוערות, הביאו רוחות וסופה ומגדל קסם שחור נגלה לעין כל.

ואחר כך נעלם.

וברור היה כי תהיה תגובה נזעמת מצד אלה שכל הכח בידם.

וכך נפתח מעגל של תגובות ותגובות נגד, מעצרים, עינויים וכישוף וקסם. מחלות ומרפא, רדיפות, פחד, מאבק אמיץ וסיזיפי.

שנמשך, בעצם, עד היום.

יש בספר הזה הרבה יותר מאשר סיפור אגדה. למען האמת, אין זה סיפור אגדה, אלא סיפורן של נשים שצריכות להלחם על מקומן, אז וגם היום. נשים שאילו ניתן להן מבוקשן, זכויות הצבעה, למשל, זכויות חברתיות, כלכליות, מעמד שווה לזה של הגברים.

אלא שמאבקן של הנשים הפך מאיים יותר ויותר על ההגמוניה הגברית, ומשום כך הפכו את הנשים הפחות כנועות, הנשים שיש להן איזה שהוא כח, למכשפות, וכוחות אופל יוחסו להן.

אולי מאחורי כל מכשפה עומדת אישה שנגרם לה עוול."

ומשום כך נשים נאבקו אז ונאבקות היום, ונמשיך – עד שלא תיוותר אבן על אבן.

כי אנחנו המכשפות שלא הצלחתם לשרוף.

ומשהו על מלאכת התרגום של הספר הזה; נדמה לי שלי עברון עשתה כאן עבודה נפלאה באמת, כי תרגום של ספר כזה הוא כמעט בלתי אפשרי.

בלתי אפשרי משום שלא מעט חרוזים מתיחסים לשירי ערש מוכרים וידועים באנגלית, שאין הם מושרים אצלנו, וישנה התיחסות לכל מיני אגדות, שצריך להיות בקיאה לגמרי בעולם האגדות כדי ללקט אותם רמזים השתולים לאורך הספר.

ונדמה שמה שחסר ביותר, לי לפחות, הוא הארות והערות בנוגע למקורם של כל החרוזים בפתיחת כל פרק, אולי הבאתם בשפת המקור.

עדיין נהיה חסרות דבר מה, משום שהשירים והאגדות האלה לא כולם טבועים בד.נ.א. שלנו, ותמיד נרגיש קצת זרות בארץ המכשפות המופלאה של אליקס הארו.

ועוד מובאה פמיניסטית שמצאתי (מצאתי הרבה, אבל אי אפשר לצטט ספר שלם בביקורת):

למה קשה כל כך לקרוא לאישה בשמה המלא? למה גברים תמיד רוצים לתת לך שם קטן יותר, חמוד יותר מהשם שאמך נתנה לך?"

מומלץ לגמרי

ואם תרצו חולצה שכזו- הכנסו לאתר של כולן