על כריכת הספר, מעל שמו, מופיע ציטוט מאיזו ביקורת: "מותחן אדיר…"; ובכן, מותחן זה לא. אבל בהחלט מהפך דפים מהחל עד כמעט כלה. ספר מן הסוג של "קראי ושכחי", אבל ברובו הוא בהחלט מהנה ומהפך דפים.
עד כמעט הסוף, את עשרים (לערך) העמודים האחרונים צלחתי בקושי רב, תוך שאני מפצירה בעצמי לקרוא עד הסוף, אם הגעתי כבר עד לכאן, ואז קוראת בדילוגים בין הפסקאות, כי הסוף נראה כל כך מאולץ , כאילו נסתם מעיין יצירתה של הסופרת, אבל לספר מוכרח להיות סוף.

שתי אחיות, שנה אחת ביניהן, האם מתה מצריכה מופרזת של סמים, האב נעלם. שתיהן גדלו אצל הסבתא שלא ממש עשתה להן חיים קלים ונוחים. הבכורה, מיקי, היתה כל חייה הבת ה"חיובית" הצעירה, קייסי, פחות. הגדולה ביישנית, חרשנים, תלמידה מצטיינת שהפכה לשוטרת בשכונה עניה ומוכת פשע של פילדלפיה, השניה, חייכנית, חברותית, התחברה לחברה "רעה", החלה להשתמש בסמים, עסקה בזנות, ויום אחד נעלמה.

ההעלמות לא התגלתה מיד; לקח פרק זמן עד שמיקי שמה לב שכבר זמן לא ראתה את אחותה. באותו זמן החלו להתגלות גופות של נשים צעירות, מכורות, עוסקות בזנות, ובכל פעם שהתגלתה גופה חששה מיקי כי זוהי אחותה.

אם ציפיתי לאיזושהי עבודת משטרה, חקירות, משהו (אחרי הכל, הספר מוגדר כספר מתח), הרי שלא באמת מצאתי כאלה.

כן מצאתי סיפור חיים קשה וכואב, עם כמה פירכות לטובת הקהל שוחר הסוף הטוב (או סוג של סוף טוב).

אפשר לקרוא, אם ממש אין משהו אחר בסביבה.