כשנשאל הסופר האם ספרו זה, הנקרא כמעט כמו סיפור אגדה לילדים, האם הוא מיועד לילדים או למבוגרים, השיב, בראיון לעתון "הארץ": "אני לא מחליט למי מיועד הסיפור ולא נותן 'הוראות שימוש'. אני רק כותב. תחליטי בעצמך אם זה מתאים לילדים שלך, ואם אין לך ילדים אין לך בעיית בחירה".

וכמו סיפור אגדה – חוטב עצים ואשתו, עניים מרודים שאין להם אלא בקתה ביער ומעות אחדות מן העצים שהוא חוטב, והוא גם מגויס לעבודות לתועלת הציבור שכופים עליו הכובשים ששלטו בערים ובכפרים. אין להם ילדים, למרות שמאד רצו, ומצד שני, טוב שאין להם ילדים כי המחסור מכביד, ולוּ היו להם ילדים, כי אז היו פיות נוספים להאכיל, ומי יודע אם היה להם מספיק.

ביער עבות אחד, חיֹה חיו פעם חוטבת עצים עניה וחוטב עצים עני.
….
ובכן, ביער העבות הזה שררו רעב גדול וקור גדול. במיוחד בחורף. בקיץ היה חום כבד יורד על היער ומגרש ממנו את הקור הגדול. הרעב, לעומת זאת, היה קבוע, במיוחד בזמנים ההם, כשמלחמת העולם זרעה הרס סביב היער. "

ביער שבו חיו חוטבת העצים וחוטב העצים עברה מסילת רכבת, ורכבות היו נוסעות בה מדי יום. חוטבת העצים היתה מתפללת לאלוהי הרכבות שיעניק לה משהו מן הסחורה המובחרת שבוודאי מוסעת ברכבות הללו, שהיו רכבות מסע, ומדי פעם היתה אכן יד מושטת החוצה מן החלון ומשהו היה נזרק, בדרך כלל פתק ועליו סימנים שלא ידעה לקרוא.

ופעם אחת הושלכה חבילה קטנה מן הרכבת, עטופה במין דגל ובו חוטי זהב. דגל יקר ערך כנראה. ובתוך הדגל תינוקת קטנה. סחורה יקרה מפז.

ביער, כמו בכל היערות שבסיפורי האגדות ישנו האזור האפל, המסוכן, שאין יודעים מה יש בו, אבל נזהרים שלא להכנס אליו. ובין האנשים, כמו שכבר ידוע, היו אנשים שבקשו להסגיר את מי שנחשדו כיהודים לידי הכובשים, ומה תעשה חוטבת עצים עניה ומסכנה, שרחמה יבש זה מכבר, והנה נפלה לה סחורה יקרה שכזו לידיה. תינוקת רעבה הזקוקה לחלב, ואיך תסתיר אותה מידי מבקשי נפשה?

והאם יהיה סוף טוב לסיפור הזה, משום שלסיפורי אגדות יש סוף טוב.

האם זו אגדה? האם היתה אשה כזו, חוטבת עצים עניה שיום אחד אספה אליה תינוקת קטנה שהושלכה מרכבת נוסעת? ומה עלה בגורלם של הוריה של התינוקת?

זהו זה, אתם יודעים הכול. סליחה? עוד שאלה? אתם רוצים לדעת אם זה סיפור אמיתי? סיפור אמיתי? ודאי שלא, בכלל לא. לא היו רכבות משא שחצו יבשות בזמן מלחמה כדי לספק בדחיפות את הסחורות שלהן – כמה מתכלות הן היו, הסחורות האלה! לא היו מחנות כינוס או כליאה, מחנות ריכוז או אפילו מחנות השמדה. לא היו גם משפחות שהתפוגגו בעשן בסוף מסען האחרון. …"

סיפור אגדה, או סיפור אמיתי. סיפור יפה ועצוב ונוגע ללב.

וכדאי מאד מאד לקראו.