יש ספרים כאלה, שמתישהו את מתלבטת בינך לבינך אם להמשיך עד הסוף. ספר מתח שלא לגמרי לופת את נשמתך ולא מדיר שינה מעיניך, ומצד שני ספר שכתוב טוב דיו כדי שלא באמת תרצי להניחו מן היד, שלא לדבר על הכרות מוקדמת עם ספריה האחרים של הסופרת, והידיעה שיש לך הפתעה. בסוף. הפתעה שתהפוך את כל הקריאה שלך עדיה למשהו חדש לגמרי.

רוואן הינה אשה צעירה הנמצאת בכלא, לפני משפט על רצח של ילדה קטנה. את כל אלה אפשר לקרוא מן הדפים הראשונים של הספר, שהוא כולו, כמעט, מכתב אל עורך דין מפורסם אחד, בקשה כי ייקח על עצמו את ייצוגה.

משום שהיא לא הרגה אף אחת.

או, כך היא אומרת.

רוואן היא אשה צעירה החיה בלונדון ומועסקת במשרה של מטפלת במעון אחד, מטפלת לתינוקות, ויום אחד היא נתקלת במודעה של משפחה החיה בסקוטלנד, ומחפשת מטפלת לבנותיה.

רוואן נענתה למודעה שהיתה מעבר לכל חלומותיה, ונסעה לסקוטלנד, נסיעה של הרבה שעות ברכבות, והגיעה לבית שפעם היה ישן וחודש בחלקו, בית שהכל בו נשלט על ידי אפליקציה ווויי-פיי,  האורות בחדרים, טמפרטורת המים במקלחת, המצלמות בחדרי הילדות. יש גנן שאחראי גם על התחזוקה, ויש מנקה המגיעה פעמיים ביום.

ארבע בנות יש בבית. בת ארבע עשרה הנמצאת בפנימייה ומגיעה רק בסופי שבוע, בת שמונה, בת חמש ותינוקת בת  שנה וחצי. ההורים, אדריכלים, לא נמצאים בבית לעתים, משום שהם בענייני הפרוייקטים שלהם, כך שהבנות הצעירות והבית יהיו תחת אחריותה של רוואן.

השכר מאד משתלם. הבית – בית של כסף והרבה.

ויש שמועות על רוחות.

והיו ארבע אומנות שעזבו לפניה.

רוואן לקחה על עצמה את העבודה רק כדי לגלות שבתוך יום אחד נשארה אחראית לבדה על הבית, משום שההורים היו צריכים לנסוע, כל אחד לפרוייקט אחר, והעבודה התבררה כקשה הרבה יותר משחשבה.

ובלילה – במקום לישון בשקט שמעה קולות צעדים מעל ראשה, בחדר שאמור להיות נעול תמיד וריק, ורוח קרה נשבה, כאילו אכן יש רוחות רפאים בבית.

והילדות בחנו את סבלנותה חזור ובחון, משום שילדות כמו ילדות שנעזבו כבר כל כך הרבה פעמים, לא לגמרי מאמינות שהמבוגרת המשמעותית הבאה בחייהן לא תיעלם אף היא.

ועוד יש לבית הסטוריה של ילדה אחת שמתה בו פעם, לפני שנים רבות, ובתוך הנחלה יש גן נעול ובו צמחים מסוכנים.

ושוב בא הלילה, ועמו הקולות המשונים, או מוזיקה רועמת המושמעת פתאום בכל הרמקולים בבית.

וכשמגיעה בת הארבע עשרה לסוף שבוע, נוצרים מיד מתחים בינה לבין רוואן, כי גיל העשרה, והנעורים, והאשה הדי צעירה, בסך הכל, שצריכה להשתלט על כל אלה.

ובסוף,  כצפוי, הפתעה. וכמה טוב שחיכיתי עד הסוף (לא באמת סבלתי), ואצל רות וייר כמו אצל רות וייר, אי אפשר להתאכזב .

אפילו לא קצת.

מומלץ לסוגו.