באחת מקבוצות הפייסבוק העוסקות בספרים נשאלנו לא מזמן אלה ספרים  ראוי לתרגם לעברית, והמו"לים משום מה מתעלמים ממה שראוי, ומישהו המליץ על ספריו של ג'ספר פורד, בסדרת ת'רזדיי נקסט, שרק שניים מהם תורגמו לעברית.

רגע, שאלתי, יש עוד? בין כל הספרים שנחו לרגע על מדפי הספריה בביתי, ישנו קומץ ספרים הנשמרים לקריאה חוזרת, ובכל פעם כשהספריה נדמית לי גדושה מדי, אני מוציאה עוד כמה. את שני ספריו של ג'ספר פורד "פרשת ג'יין אייר" ו"לשקוע בספר טוב" השארתי.

וטוב שכך. הימים האחרונים היו בסימן בידוד אצלי, ואחרי כך וכך ספרים חדשים שקראתי, הבטתי על הספרים המונחים על מדף-הספרים-הממתינים-לתורם, ונאנחתי לעצמי בשקט. לא משום שאין שם טובים וראויים, יש בהחלט, יש שם לא מעט ספרים שנבחרו עבורי, וספרים אחרים שאני בחרתי, אבל חשתי שהגיע הזמן להרפתקה שמלכתחילה אני יודעת שתהיה מרתקת.

אז הורדתי מאמזון את השלישי בסדרה "The Well of Lost Plots" ולפני שאתחיל לקרוא בו, חשבתי שנכון יהיה לרענן קצת את זכרוני בשניים הראשונים. וטוב עשיתי.

ת'רזדיי נקסט (כן, זה שמה, יום חמישי הבא, שם, שכמו שמות רבים בספר הזה נותרו כפי שהם במקור, משום שלתרגמם לעברית זו משימה כבדה ואולי אף בלתי אפשרית, ויש לסמוך על הקוראות והקוראים של הספר הזה שידעו לתרגמם, ואם אינכן נמנות עליהן ואם אינכם נמנים עליהם,  הרי זה עניין שהוא בר-תיקון לגמרי. קנו לכם, או שאלו בספריה וקראו) היא אשה בשנות השלושים בחייה באנגליה המוזרה שברא ג'ספר פורד.

אנגליה המוזרה הזו נמצאת כבר יותר מאה שנים בסכסוך עם רוסיה על חצי האי קרים. חלק ניכר מהשנים ישנה רק מתיחות בין הצדדים, משום ששיחות השלום לא מתקדמות לשום מקום, כי בכל פעם אחד הצדדים מציג נשק חדש, ואז מתלקחת הלחימה לפרק זמן חדש, ושוב לא מושגת הכרעה, ושוב נשמרת הפסקת אש מתוחה עד הפעם הבא.

דורות על דורות של חיילים וחיילות נשלחו לחזית בקרים, חלקם, כמו ת'רזדיי נקסט גיבורת הספר, נפצעו שם בקרבות, לת'רזדיי עצמה מיוחס סיפור גבורה איך נכנסה לשדה קרב כדי לחלץ חיילים פצועים במשוריין מחורר; חלקם, כמו אחיה, נותרו מתים וקבורים באדמת קרים. יש מי ששב משם ורוח הקרב מפעמת בו, יש מי ששבה משם ומקווה שתימצא הדרך לסיים את המלחמה הזו, שאין בה שום תועלת לצדדים (אבל הרבה כבוד אפשר להרוויח או לאבד שם).

כששבה מקרים צורפה ת'רזדיי נקסט למחלקת המבצעים המיוחדים העוסקת בספרים, זו שתפקידה לשמור על שלמותם של הספרים, לתפוס זיופים אפשריים של "ספר חדש" או "מחזה חדש" או "יצירה חדשה" של איזה סופר או מחזאי או משורר מפורסמים ומתים מאד, לפתוח תעלומות ולישב מחלוקות כמו – מי באמת כתב את מחזותיו של שייקספיר, ולשמור, מכל משמר, על אותם עותקים מקוריים בודדים של ספרים, משום שכל שינוי בספר מקורי יגרום לשינוי בכל העותקים שבכל העולם של אותו ספר.

כמו עילת הספר הזה, העותק המקורי של ספרה של שרלוט ברונטה, השמור בביתה ביורקשייר, מאחורי זכוכית מחוסמת ומוגנת, וכל העולים לרגל לביתה יכולים להביט בו מבעד לאותה זכוכית. מדי כמה יפים הופכים בו דף, כדי שאוהדי ברונטה המושבעים יוכלו לקרוא את כל הספר היישר מן המקור.

עד שיום אחד… ובכן, זוהי עילת הספר, ועלילתו.

אבל הספר הזה הוא הרבה מעבר לג'יין אייר; הספר הזה כולו מתרחש בעולם מוזר ומשנה שברא פורד.

למשל, אביה של פורד, הינו סוכן נמלט ששירת ב"משמר הזמן" והוא נע בין הזמנים ובין התקופות, עוצר לרגע לביקור, ואז עוצר את כל הזמן מסביב כדי להחליף כמה מלים עם בתו.

ת'רזדיי, כאמור, הינה סוכנת למבצעים מיוחדים במחלקה לבילוש ספרותי.

…. זה מרשים  הרבה פחות ממה שזה נשמע. מאז 1980 השתלטו כנופיות הפשע הגדולות על השוק הספרותי הרווחי, והיתה לנו הרבה מאוד עבודה ומעט מאד משאבים כדי לבצע אותה….. רוב זמננו בילינו בטיפול בסחר לא-חוקי, בהפרתן של זכויות יוצרים ובהונאה." (עמ' 10)

בנסיבות מסויימות מועברת ת'רזדיי מלונדון לסווינדון, עיר שבקרתי בה לא מעט בתקופת עבודתי באחת החברות בהן עבדתי, ויש בה, במציאות, בעיקר פרות ותעשיית היי-טק משגשגת. יש בה גם את מעגל התנועה הכי מסובך שראיתי, אבל הוא דווקא לא מופיע בסיפור.

סווינדון הוא ערש ילדותה של ת'רזדיי נקסט, כך שהגעתה לשם היא בעצם חזרה הביתה. בעיר גרה אמה וכן דודה ודודתה. דודה הצליח להמציא מכונה העושה שימוש בתולעי ספרים כדי לברוא עולמות מטקסטים, וכן מאפשר כניסה ויציאה מטקסטים קיימים.

הספר האהוב על ת'רזדיי ביותר הוא "ג'יין אייר". פעם, כשהיתה ילדה, כך היא זוכרת, בקרה בספר, והיתה עדה לפגישתם הראשונה של ג'יין ורוצ'סטר. אין היא יודעת איך נכנסה לשם ואיך יצאה, אבל היא זוכרת.

…סיפרתי על כך אך ורק לדודי, שהינהן בהבנה והאמין לכל מילה. מעולם לא סיפרתי לאיש מלבדו. המבוגרים הרגילים לא אוהבים שילדים מדברים על דברים שהמוחות האפורים שלהם שוללים. .." (עמ'  70)

עוד בעולמו המוזר של פורד, קבוצות שעיסוקן אמנות נוטות לערער על קיומה של אמנות מודרנית, ובמהדורות החדשות מדווח לעתים:

…בצ'יצ'סטר שוב התלקחה האלימות כשקבוצה של ניאו-סוריאליסטים התכסה לחגוג את יום השנה הרביעי להכרת הסוריאליזם על פי חוק. ..
…הערב הקיפו  כמה מאות רפאליסטים את המסבאה N’est pas une pipe שמאות נאו-סוריאליסטים התבצרו בתוכה. …." (עמ'  114)

המשטרה עוסקת גם בענייני שייקספיר ומטפלת  בפרשנויות לא מקובלות של מחזותיו. ויש גם תאטרון מיוחד בסווינדון המציג את ריצ'רד השלישי בהשתתפות הקהל. הקהל בוחר מדי ערב מי יהיו השחקנים שיציגו את המחזה, מתוך אלה שבאו לבושים ומוכנים להציג, ומשלים משפטים ומשתתף בתמונות ההמון.

עוד למדתי מן הספר איך לתקן חורים בזמן – עם כדור. (אל תשאלו, קראו).

וכל העולם הזה שברא פורד מרתק ונפלא, גם אם איני מכירה את כל הרפרנסים התרבותיים והספרותיים (סיבה נהדרת לעלעל קצת בגוגל ולמצוא דברים חדשים), ואף העלילה אינה נופלת מן העולם.

וכך זומנה לי חוויה נפלאה ביותר, שרק ספר יכול לזמן.

אם טרם קראתם/ן את "ג'יין אייר " כדאי ורצוי לעשות זאת לפני הקריאה בספר הזה, ולא להסתפק בתקציר העלילה שבעמוד 246.

מומלץ ביותר. שוב