אל פ"ד ג'יימס התוודעתי, בעבר, דרך סדרות הטלוויזיה שעסקו במעלליו של קצין המשטרה והמשורר הרגיש, אדם דלגליש, בכיכובו של רוי מרסדן. דמות ושחקן שאפשר לגמרי להתאהב בו.

גם ספרים שכתבה ג'יימס, אותם קראתי לפני לא מעט שנים, זכורים לי כאהובים עד מאד.

לכן, שמחתי כשפגשתי את הספר שזה עתה תורגם – "לא עסק לאישה", והוספתי ואף קידמתי ברשימת הקריאה, כי – מה כבר יכול להיות רע בספר של סופרת שאהבתי, בסדרה שאהבתי?

ובכן, הספר אכן כתוב  נפלא, והתעלומה תעלומתית למדי; שוב יש כאן אנשי אצולה בריטיים מול אלה הנאלצים למצוא פרנסתם בעבודות ארציות למדי.

כמו קורדליה גריי, גיבורת הספר. מי שגדלה במשפחות אומנות ובמנזר, משום שאמה מתה ואביה כשל בטיפול בה; מי שחלומה על לימודים גבוהים נגוז כאשר אביה החזירה לביתו, כדי שתסייע לו. מי שבבגרותה נאלצת לפרנס עצמה ומתקבלת לעבוד כחוקרת פרטית במשרדו של ברני פרייד. פרייד אף מאפשר לה להתגורר בחדר בביתו, משום שאין לה בית משלה, וכך מהווה עבורה מעין דמות אב, שמעולם לא היתה לה.

אלא שפרייד זה, מיד בתחילת הספר, מחליט כי אין הוא חפץ לחיות עוד, לאחר שנתגלתה בו מחלה חשוכת מרפא, כנראה, ובצוואתו הוא מותיר לה את המשרד, את ביתו (שאינו באמת ביתו) ואת כל אשר לו.

אל המשרד מגיעה אשה אחת, עוזרתו של סר רונלד קלנדר, המבקש לחקור את נסיבות התאבדותו של בנו היחיד – מארק קלנדר.

גריי לוקחת על עצמה את המשימה, למרות שזה לא באמת עסק לאישה, או כך אומרים לה כולם.

מארק פרש מלימודי ההיסטוריה בקיימברידג' מבלי שהשלים את התואר ובחר לעסוק בגינון באיזו אחוזה באזור, וגריי מנסה לברר, בין חבריו ללימודים, אנשי הבית בו עבד והתגורר, ואנשי הקולג' מה יכול היה לגרום לו לוותר על חייו.

ובכל חקירותיה עוסק הספר הזה.

הספר, כאמור, קריא ומהפך דפים, אלא שבמבחן הזמן הוא לא באמת עומד (בניגוד, נאמר, לספריה של אגתה כריסטי, למשל). הספר יצא לאור בשנת 1972, לפני היות המחשבים בכל בית, לפני עידן הטלפונים הסלולאריים ומנועי החיפוש, ולכל אורך הקריאה הייתי צריכה להזכיר לעצמי שכן, צריך להגיע לארכיונים ולספריות, כדי להגיע למידע, לחפש דרכים במפות, ולהתישב ליד טלפון כדי להתקשר ולברר. וכן, צריך לכתת רגליים כדי להגיע לכל מיני סוגי מידע, כי אין דרך אחרת.

ואם הייתי צריכה להזכיר לעצמי, מדי פעם, הרי שמשהו מהנאת הקריאה נפגם.

אה.. ודלגליש? ובכן, מסתבר שהוא היה מפקדו של ברני פרייד, ומשהו מרוחו שורה על כל תהליך ההכשרה של קורדליה גריי. הוא אף מגיח, בסופו של הספר, כדי "לסגור את החקירה".

אפשר לקרוא, אם תצליחו להתנתק מהעכשיו.

רוי מרסדן כ- אדם דלגליש