(דו"ח נטישה)

עד מחצית הספר, לערך, הגעתי, והחלטתי שאין לי ממש סיבה להמשיך. הוא לא רע, כלל לא רע. הוא פשוט לא טוב מספיק. למען האמת, מתישהו שבתי לתחילת הספר כדי לחפש את העורך, ולשאול אותו, למה לא קיצצת קצת? למה לא הידקת? למה צריך דימויים שחוזרים וחוזרים וחוזרים עד זרא?

נעמה שטיינפלד יש לה בעל שאוהב אותה, בדרכו, איש טוב ושקט, שבעיקר אוהב להיות בבית. יש ביניהם חברות והבנה, ואפילו סקס טוב עד משובח.

אבל משהו נשחק לאורך השנים.

הווכחנות הרגה את הנישואים שלנו. ברור שיש עוד סיבות, שחיקה, בגידה… דבר אחד ברור: לא נהגנו בכביש הנישואים בחוכמה…" (עמ' 8)

יש בני זוג שמשתמשים בשתיקה כאמצעי ענישה. בעלי מצא שיטה יעילה יותר: הוא הפסיק לשכב איתי. … " (עמ' 16)

יש לה גם שתי בנות, הבכורה – נגה, שאיתה היא הצליחה להגיע, פעם אחר פעם, להתנצחויות וריבים, עד שהבת נשרה מבית הספר. והצעירה – יעל, שהתנהגותה בהחלט מפצה על התנהגות אחותה הבכורה.

פעם היתה לה עבודה באיזו תחנת רדיו, תוכנית לילית אהודה, אלא שהיא פוטרה, ועתה היא מחפשת עצמה מחדש, מתקלטת, בהצלחה יש לומר, במסיבות.

יש לה גם חברות וחברים, חלקם בעלי ממון רב משלה, והיא יוצאת עמם לפגישות ומסיבות, וארוחות חגיגיות, לרוב בלי בעלה, אדם, שהוא, כאמור, חובב בית.

מתישהו הוזמנה לשיט על יאכטה, עם שתי חברות ושלושה חברים, ולמרות שהיא אשה נשואה החל שם רומן עם אחד המשתתפים בשיט, למרות שגם לו היתה איזו זוגיות בבית.

וכשחזרו לארץ המשיכו להפגש, מדי פעם.

מעבר לאלה איני יודעת כי, כאמור, הספר לא מספיק מרתק עבורי.