ואל תורוואלד היא אשה צעירה החיה בסיאטל, ומועסקת בחוזה מיוחד  על ידי הצבא. ואל תורוואלד היא קבלנית עצמאית לענייני חיסול של יצורים קסומים שפגעו בבני האדם על כדור הארץ.

כן, מסתבר שכל מיני יצורים מרושעים מגיעים לכדור הארץ, ומטילים חתיתם על כל מיני בני אדם, גורמים להרג ולהעלמויות, ובצבא יש יחידה מיוחדת שתפקידה לטפל בשכאלה, והיחידה הזו משתמשת בשירותיה של ואל כדי לחסל אותם יצורים.

את היצורים האלה, בני תמותה רגילים (אנחנו) בדרך כלל לא רואים, אלא אם כן מאוחר מדי בשבילנו, משום שכוחותיהם הקסומים מאפשרים להם להסוות את עצמם באמצעות לחשים וקמעות. וכך הם ומקומות מגוריהם חומקים מעינינו תדיר.

ואל יכולה לחוש בנוכחותם, משום שהיא לא בת תמותה רגילה, אלא בת תערובת. אביה היה אלף. גם אמה של ואל ניחנה באי-אילו כוחות קסם ויכולות למיניהם.

יש לה לואל טיגריס קסום, המתממש בכל פעם שהיא קוראת לו לסייע לה, המתקשר אתה בטלפתיה ומסייע לה במשימותיה.  הוא יכול להגיע בכל פעם לזמן קצוב, ואז צריך לחזור למקום ממנו הגיע, כדי להחליף כוחות, להחלים אם נפגע ולחדש את יכולותיו.

באחת ממשימותיה, לחיסול וויברנית (אין לי מושג מהו וויברן, אבל אני מבינה שזהו יצור שאין לי שום רצון לפגוש),  השלישית מתוך חבורה שתקפה והרגה ילדים בחוף אחד (את השניים הקודמים כבר הרגה), היא נתקלת בדרקון, שאף הוא נמצא במרדף אחרי הוויברנית הזו.

הנה עוד עניין שלא הכרתי כלל; ליצורים הקסומים יש עולם משלהם עם חוקים משלו, ובראש המערכת עומדים הדרקונים, כך לפחות טוען הדרקון בעל השם הבלתי אפשרי "קרַאיֵיל זֵברינוקוֶוטַל" (ואל קוראת לו "זב") שיכול להראות כמו דרקון, וגם ללבוש צורת אדם. בעולמם של היצורים הקסומים, יצורים מרושעים לא מוצאים להורג או מחוסלים, אלא נענשים, ונשלחים לחינוך מחודש, והם רואים במעשי החיסול של ואל מעשים ברבריים ובלתי ראויים.

מכאן מתפתח סיפורה של ואל, שהממונה עליה מהצבא מאושפזת בבית החולים בגלל מה שנראה כסרטן, אבל מקורו, ככל הנראה באיזה שיקוי אפל שהוחדר לגופה, ומסתבר כי בעצם הורעלה על ידי יצורים קסומים מרושעים רק כדי למשוך את ואל, להוציאה לאור ולפגוע בה. הם מכנים אותה "ציידת המוות", ופוחדים ממנה.

דרקונים לא נראה בארץ כבר הרבה שנים, הרבה מאד. ולכן הופעתו של זב חריגה. מאד.

וישנם עוד יצורי פלא: אנשי זאב, צאצאי גמדים, אלפים אפלים, קראקן (עוד יצור שאין לי מושג מהו, אלא שמכנים אותו "המפלצת מלוך נוס", אז אני יכולה לדמיין), ערפדים, בקתה רדופת רוחות, ועוד ועוד, וכולם, מסתבר, בינינו, או, לפחות באזור סיאטל שם היא גרה.

מאחר שזהו רק הספר הראשון בסדרה, הרי שכל מה שקורה בין ואל לזב נשאר בגדר חילופי דברים, והמגע היחידי, המחשמל, ביניהם, רק יכול לרמז על מה שיכול להיות (וכנראה יהיה) בהמשך.

ומה שנשאר, בינתיים, הוא ספר מהסוג הנעים לקריאה, כזה שלא משאיר סימנים בקוראת, ועוד יותר מכך, הפוגה מאד מרעננת מן הספרים הכה מכבידים על הנפש. הנפש הזקוקה, לעתים, למנוחה שכזאת.

כייפי.