בין השנים 1854 ו-1929 נערך בארצות הברית ניסוי חברתי שאפתני, ובסופו של דבר שנוי במחלוקת, להצלת ילדים עניים וחסרי בית, תנועת רכבת היתומים. רכבות היתומים פעלו לפני מעורבות הממשלה הפדרלית בהגנה על ילדים ורווחת ילדים. רכבות היתומים העבירו כ-200,000 ילדים מערים כמו ניו יורק ובוסטון למערב אמריקה כדי שיאומצו. רבים מהילדים הללו הושמו אצל הורים שאהבו אותם וטיפלו בהם, אולם היו גם מקרים אחרים. היו אף מקרים בהם הושמו הילדים במספר מקומות, כאשר למשפחות הקולטות ניתנה גם האפשרות לבחור שם לילד או לילדה שאימצו. חלק מן הילדים האלה לעולם לא ידעו מנין באו, ולא נותר להם דבר מחייהם הקודמים. חלק מהילדים היו ילדים שהגיעו בגלי ההגירה לארצות הברית, ונתייתמו בדרך או אחרי הגיעם לארצות הברית.

כריסטינה בייקר קליין מספרת את סיפורם של הילדים האלה, דרך סיפורה של נערה אחת – ניב פאוור, שהיגרה עם משפחתה מאירלנד, ולאחר שכל בני משפחתה ניספו בשריפה, נאספה על ידי האגודה למען הילד ונשלחה, יחד עם ילדים אחרים, בהיותה רק בת תשע, לכיוון מערב, להיות מאומצת באיזו משפחה.

על פי כל הכללים, הרכבת הגיעה לאיזו עיר או עיירה או כפר, דבר בואם של הילדים פורסם קודם לכן, והתושבים המעוניינים בכך מגיעים למקום הכינוס ובוחרים להם ילד או ילדה, תינוק או תינוקת שיגדלו או שיעזרו להם בעבודות הבית או השדה. התנאי הוא שהילדים ילמדו בבית ספר, אם כי לא תמיד נשמר התנאי הזה, על ידי המאמצים.

ניב הגיעה למשפחה אחת, בה שונה שמה לדורותי, והיא נאלצה לעבוד בעבודות הבית ולסייע בעסקי התפירה של האם המאמצת.

עם המשבר הכלכלי הועברה למשפחה אחרת, במקום נידח עוד יותר, שם אמנם הלכה לבית הספר, אך תנאי החיים היו קשים הרבה יותר.

ואז הגיעה למשפחה שלישית. זוג שאיבד את בתם במחלה, ולקחו אל ביתם את ניב/דורותי. שוב שונה שמה,  פעם ל-ויוויאן, והפעם נשמר, ואף היחס שזכתה לו היה טוב יותר.

סיפורה של  ויוויאן סופר למולי במסגרת איזה פרויקט בית ספרי. מולי, נערה בת שבע-עשרה-עוד-מעט-שמונה-עשרה, היא נערה באומנה. אביה נהרג בתאונה, ומצבה של אמה הלך והדרדר עד שכבר בגיל תשע החלה בתהליך השמה במשפחות אומנה למיניהן.

ילד שעובר ממשפחה למשפחה למשפחה מפתח סוג של חוסר אמון והסתגרות, כלים להישרדות, משום שאינו יודע מתי יעבור את הגבול, ומהו גבול הסבלנות של המשפחה הקולטת, וכך ויוויאן בזמנה, ומולי בתחילת העשור השני של המאה ה-21 עוברות חוויות דומות, גם אם שונות ממרחק הזמן.

בייקר  קליין השכילה ליצור סיפור מרתק, המתאר פרשייה כמעט עלומה בתולדות ארצות הברית, והספר כולו מהפך דפים מתחילתו ועד סופו.

מומלץ.

לקריאה נוספת: National Orphan Train Complex