הראשונות הן הנשים הראשונות שהיו פעם, כשנכתב ספר הספרים. רוב רובו של הספר הזה מוקדש לגברים, כי ככה זה בעולם, את ההיסטוריה כותבים המנצחים, והפטריארכיה ניצחה. אז, כשכתבו את התנ"ך. גברים כתבו את התנ"ך, ולכן הנשים מעטות בו. מעטות מאד. לחלקן אין אפילו שם (כמו כל מיני ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות – בתו של שומר הזכרון,  אחותו של הנגר,  אשתו של הנוסע בזמן; ברוב הספרים האלה האשה מופיעה מגבה, כי גם פנים אין לה. ממש כמו ערפה, גיבורת הסיפור האחרון של שהרה בלאו).

שהרה בלאו החליטה להוציאן לאור, את הנשים האלה, לספר את סיפורן, להרחיב קצת את קוצר היריעה של התנ"ך, לשתף אותנו ב"מאחורי הקלעים".

והיא עושה את זה כל כך יפה.

כל מי שמכירה את כתיבתה מה"פייסבוק" נתקלה בוודאי בחלק מן הנשים האלה. מדי שבוע מעלה בלאו את סיפורה של אחת הנשים שזכינו להכיר, אולי, מי שמאיתנו שזוכרת את שיעורי התנ"ך בבית הספר, להוסיף פרשנות, לפעמים כזו שנלמדה במערכת החינוך שהיא למדה בה, וגם פרשנות משלה. מוסיפה ראשית ואחרית לסיפור, צובעת הכל בצבעים, מעירה את הנשים הללו לחיים, מספרת את סיפוריהן כפי שמעולם לא סופרו. כפי שמגיע להן.

עכשיו קובצו כל הסיפורים האלה בספר אחד. ספר יפה להלל, בכריכה קשה!  כפי שנעשה לספרים שההוצאות לאור חפצות ביקרם.

ומגיע לו, לספר הזה, כבוד ויקר. משום תוכנו, משום האג'נדה הגלויה שלו, ובעיקר משום שנכתב כל כך יפה.

אני רוצה רגע להתעכב (וגם לשאול, אולי מישהי תדע) על סיפורה של יעל, אשת חבר הקיני. בלאו שואלת האם "אשת חבר הקיני" היא אשה משבט "חבר הקיני", או שהיה לה בעלה שקראו לו "חבר הקיני". ואין לה תשובה.

פעם, בילדותי, קראתי ספר. אני חושבת ששמו "יעל, אשת חבר הקיני" אבל בכל חיפושי בשנים האחרונות לא מצאתי ספר בשם הזה. אני זוכרת שסופר בו שיעל היתה משבט הקיני, הקרוי על שם קין. שבט  נוודים שכל השייכים לו נודרים להימנע מכל אלימות שהיא, משום שהם צאצאיו של הרוצח הראשון. ויעל הפרה את הנדר,  ומשום כך הוחרמה מן השבט שלה, ונאלצה לנדוד בעקבותיו בכל אשר הלך.

אלה הדברים שאני זוכרת מן הספר הזה. מישהי מכירה? מישהו?

אולי זו התשובה לשאלות שבלאו שואלת בסיפורה על יעל אשת חבר הקיני.

על שלושים נשים סיפרה בלאו בספר הזה, וכל אחת ראויה לסיפור שלה, ואולי אף לספר.

ובהחלט כדאי לקרוא את סיפורן של כל הנשים שבחרה, ואולי תבחר לנו עוד?

מומלץ