קצת אחרי שיצא  לאור "העדויות" אמרה מרגרט אטווד באחד הראיונות שלה, או לפחות רמזה, כי ככל הנראה לא יהיו עוד ספרים, משום שהיא כבר לא בטוחה שאם תתחיל אחד תוכל גם לסיימו. אבל אף פעם לא צריך לומר "אף פעם", מה גם שהיתה קורונה, וכולנו הסתגרנו בבתים, וכך יצא לאור ספר סיפורים קצרים חדש,  מינורי משהו, אישי מאד ברובו, נושאים לגמרי טריוויאליים, בדרך כלל, שתחת ידה של אטווד הופכים לפנינים מלנכוליות יותר או פחות, יחד עם כמה  שמזכירים את אטווד של הספרות הפנטסטית.

שלושה חלקים לספר –  טיג ונל, אמי המרושעת ו- נל וטיג; החלקים הראשון והשלישי עוסקים בזוג טיג ונל, הראשון כאשר טיג עדיין בחיים, השלישי לאחר מותו.

הספר נפתח בסיפור "עזרה ראשונה". נל וטיג הצטרפו לצוות של אוניית נוסעים, כמרצים, כל אחד בתחומו; טיג ירצה על  ציפורים, נל על פרפרים. חלק מצוות הבידור של האונייה. כאנשי צוות עליהם לעשות קורס עזרה ראשונה, והם מגיעים ליום השתלמות שכזה שבו המרצה שופע דוגמאות למקרים בהם יהיה צורך, אולי, בעזרה ראשונה (למרות שנל, בינה לבינה, לא כל כך בטוחה שיהיה בכוחם לפעול על פי ההדרכה, אחרי הכל, שניהם לא לגמרי צעירים). בשלב מסוים, כשהמדריך מרצה על החייאה ובעיקר על הנשמה מפה לפה, הוא מעביר ביניהם (מוכר להם) מן מסכה אישית, בעזרתה מבצעים הנשמה שכזו, ואומר כי יש לשאת מסכה כזו בכל עת:

…’Now this gadget I’m showing you, it’s a CPR barrier guard, it’s for the mouth-to-mouth, …You should carry one a these on you at all times.”
…
Nell makes a mental note to get one. How has she managed to live without a mouth barrier guard until now?…”

בחלקו השני של הספר, בין כל הסיפורים ישנו הסיפור על Impatient Griselda. סיפור פנטזיה ובו אנשי כדור הארץ מבודדים בקפסולות מפני איזו מגיפה שמשתוללת בחוץ, וכל צרכיהם, פחות או יותר, מסופקים על ידי חוצנים, המבינים את תרבות האנושות ושפתה רק בערך. הסיפור כולו הינו הוראות הניתנות על ידי חוצן שכזה, יחד עם סיפור שהוא מספר לאיזו קפסולה, כדי לבדר אותם. בדרך המבדרת בעיקר את הקוראת (אבל ממש מבדרת). עד שהוא הולך לקפסולה הבאה.

“…you are a slut, a trollop, a dollymop, a tart, a floozy, a tramp, a hussy, and a whore.” Yes, Madam-Sir, there are indeed a lot of words like that in your language. …”

הסיפור Freeforall עוסק בדיסטופיה, בה מגיפות הכו בעולם האנושי, זנים חדשים שנוצרו מדי יום, עד שכדי להמשיך את הקיום האנושי, בודדו האנשים הבריאים, כדי שילדו תינוקות בריאים, ואלה בתורם הועברו לבתי ילדים (בהפרדה בין בנים לבנות), ובבוא היום נערכו חתונות בין הנערים והנערות שהגיעו לבגרות, על מנת שיילדו דור חדש של ילדים בריאים.

In this future, a sexually transmitted disease—or let’s say a disease communicable through any sort of moist contact, including kissing—has swept through humanity, which has been forced to adapt in order to survive. The story is told from the point of view of one of the matriarchs in charge of arranging marriages among uncontaminated young people—a thing that must be done to prevent disease and to ensure the creation of microbe-free babies.”

החלק השלישי, המהורהר יותר, עוסק בתקופת האלמנות של נל. טיג מת, ועליה להתמודד עם היום-יום בלעדיו, עם הזכרונות, עם סידור הבית ונבירה בכל הניירת שנשארה מאחור, כולל, כך מסתבר, זו של אביו, שלחם במלחמת העולם השניה, וחזר אדם אחר.

“…What was it like to believe you might die the next day, the next hour? What was it like to stand looking up at the stars, fearing that your beloved on the other side of the world might then—right that minute! – be bleeding into a swamp, gasping for his last breath? And to do that day after day and month after month and year after year – almost six years,…”

הסיפור האחרון, זה שנתן לספר את שמו,  Old Babes in the Wood , אף הוא עוסק בזכרונות. שתי אחיות נפגשות אחרי שנים בבקתה שנבנתה בילדותן.

My heart is broken, Nell thinks. But in our family we don’t say, “My heart is broken.” We say, “Are there any cookies?” One must eat. One must keep busy. One must distract oneself. But why? What for? For whom?”

ויש עוד ועוד סיפורים; סיפורו של חילזון שמצא עצמו יום אחד בגופה של אשה אחת, סיפורה של היפטיה מאלכסנדריה, שהוצאה להורג  כחלק ממאבק הנוצרים בפגאנים, סיפורן של נשים שפרצו את תקרת הזכוכית ומנסות להתוות דרך ולהקל על דרכן של נשים מן הדור שאחריהן. ועוד.

ספר סיפורים, חלקם מתוך החיים עצמם, חיי היום-יום של אנשים אחרים. ושוב נראה כי אין לך סיפור שאינו ראוי להיכתב; צריך רק לדעת לכתבו.

מומלץ