זו תהיה ביקורת קצה (יחסית), למרות הזמן הרב שארכה קריאת הספר, ולא משום שהספר לא טוב דיו, הוא מ ע ו ל ה, ולא משום שהספר משעמם (רק שהזמן שעמד לרשותי היה מועט באופן חריג); הסיבה שהביקורת לא תארך היא משום שאין דרך באמת לתאר את העושר שיש בספר הזה, היכולות המופלאות והדמיון המופלא של פורד לתאר את עולם הספר, תוך ביקורת מוסווית יותר או פחות, עולם שכולו מתרחש בזמן שאנו קוראות וקוראים ספרים, ובזמן שלא.
ת'רזדיי נקסט נעדרת. לא ידוע מקום הימצאה. כל כך נעדרת, שמי שמספרת לנו את כל הספר הזה היא ת'רזדיי נקסט הכתובה.
השער האחורי של הספר מבטיח מתח. מבטיח גולגולת שנמצאת בחצר הבית ומציאתה מעוררת כאוס מסוים, וחרדות, ואף אימה.
אלא שעד שנמצאת אותה גולגולת ועד שמתעוררת אותה אימה, הספר מספר סיפור שיש בו קצת פשע ובעיקר סיפור משפחתי, סאגה שכזאת, שיש בה שלושה דורות ואף תזכורת לדור שלפני כן, והסיפור מתגלגל לו בניחותא, פחות או יותר, עד עמוד 169. שליש מן הספר.
אחר כך זה נהיה קצת מזה וקצת מזה, הנינוחות החלקית הולכת ומפנה מקומה לחשדות ולפחדים, לעבר המתעורר ולאימה המלווה אותו. ולאט-לאט הנינוחות והסיפור המשפחתי הכמעט מעורר קנאה הופך למשהו אחר, אפל יותר, מאיים יותר.
טאנה פרנץ' יותר.
אשה צעירה נכנסת לדירת השותפות שלה בניו יורק ומגלה שאת האי-סדר הקבוע השורר בדירה החליף סוג מסוים, מסוים מאד, של סדר, מלוּוה בזר גבוה, מסתורי, שהיא נוטה, מתוך הרגל לייחס אותו לשותפתה לדירה, אך טעות בידה. הוא שם לכבודה.
איילנד שאפטל היא האשה הצעירה הזו, מתכנתת בחברת היי-טק, רווקה, בתולה, חובבת ספרות רומנטית שהיא כמעט תחליף לחיי האהבה הלא קיימים שלה, למרות שיש לה פרופיל באחת מאפליקציות השידוכים, פוגשת בדירתה גבר, שהגיע במיוחד בשבילה.
אשה צעירה פוגשת איש צעיר ברחוב, וחולדה שנדרסת לעיניה, ותגובתו של האיש מציתים איזו אש של קירבה ביניהם.
אשה צעירה פוגשת איש צעיר ברחוב, ואחרי איזה זמן היא מוכנה להפוך את כל חייה, לעזוב את עבודתה, את משפחתה (המצומצמת מאד, יש לומר) ולהגר אל מעבר לים.
אשה צעירה, תמר, פגשה איש צעיר, אדם, עת ראתה חולדה נדרסת על הכביש, והוא אסף את החולדה, וערך לה מסע הלוויה היתולי, ומשהו קרה שם, באוויר שביניהם, משהו ניצת.
את ספריו של ליעד שהם אני קוראת כבר לא מעט שנים, ומעולם לא קרה שלא נהניתי. הנאה שלמה ומרובה, משום שהוא יודע לכתוב, והוא בקיא בפרטים עליהם הוא כותב (או, כך נראה הדבר, למי שלא מכירה את כל העולמות עליהם הוא כותב), והוא יודע לספר סיפור כך שלא ארצה להניח את הספר מהיד.
הרבה לילות ללא שינה עברו עלי עם ספריו של שהם, וזה החדש, אינו יוצא דופן כלל ועיקר.
אילו הייתי קוראת את ספריו על פי הסדר, מן הסתם הייתי עוקבת יותר מקרוב אחר חייה של חוקרת המשטרה ענת נחמיאס, שבספר הזה היא כבר נשואה, ואם, ובהריון שני. מתי קרו כל הדברים האלה? לגבי דידי היא עדיין רווקה שאין לה כלל זמן לעסוק בעניינים של זוגיות והקמת משפחה. מסתבר שפספסתי פרק שלם בחייה, או שסתם זכרוני מתעתע בי, והיא התקבעה בזכרוני כאותה רווקה , אי-אז ב"למראית עין" שהיה הראשון שלו שקראתי. נו מילא. זה הרי אינו הסיפור העיקרי. אם כי, חייה של נחמיאס הופכים לחלק מרכזי מעט יותר בספר הזה. אבל מעט.
פעם, כשהעולם היה צעיר יותר, אפשר היה לקרוא את הטרילוגיות האלה, ספר אחרי ספר, בלי הפסקה ביניהם, וכך לא נזקקה הקוראת לרענן את זכרונה באשר לתפקידן ומקומן של הגיבורות, ואף של הגיבורים. אלא שהימים האלה חלפו, ועתה צריכה הקוראת, בפרק הראשון לנסות ולזכור מיהו מי, ומה תפקידה של כל דמות.
לשמחתה של הקוראת הזו, פרק הזמן בין צאתו לאור של התרגום לספר הראשון בטרילוגיה השניה בסדרת "המורשת הנסתרת" ארך כחודשיים בלבד, וכך יכולה היתה הקוראת לרענן את זכרונה (שידע ימים טובים יותר) במהירות יחסית, ולצלול אל תוך דפי הספר. לילה לבן בחלקו, האיץ את קצב הקריאה, וכך יכולה היתה הקוראת להנות מן הספר הזה מתחילתו ועוד סופו בתוך יומיים, ומיד לעבור למצב המתנה לתרגום החלק השלישי בטרילוגיה, שמן הסתם יצא אף הוא לאור בזמן לא רחוק.
הו, איזה כאוס משובח, וכמה ריפרורים לספרות הריגול של אנגליה הישנה והטובה, ובכלל לאנגליה הישנה והטובה. אפשר אפילו להתבלבל ולחשוב שהספר הזה נכתב פעם, אלמלא הטלפונים הסלולאריים שנעדרו מן הספרות ההיא, וקו הרקיע הלונדוני שלגמרי השתנה מאז.
אז מה היה לנו כאן? אזכור למלחמה הקרה, מרגלים של פעם שנעלמו או לא היו, הטעיות על הטעיות, פעם והיום, תאים רדומים של כמה עשורים, ולצידם, אוליגרכים רוסיים, אלה שניצלו את חילופי המשטר כדי להתעשר לגמרי, אבל לא זנחו הרגלים ישנים.
ועוד ישנם כל אותם נשים וגברים שהיו בבית סלאו , אלה שהכרנו כבר ב"סוסים איטיים" (חוץ ממי שמת), ואליהם נוספו כמה חדשים, כי תמיד יהיו מי שישגו וימעדו בסוכנות הראשית – MI5 , כאלה שרצוי שלא לשחררם מן השרות, כי אז יש סכנה שכל מיני עניינים מביכים יתפרסמו, ועל כן הם נשלחים "להתייבש" בבית סלאו. אולי יבינו את הרמז ויתפטרו לבד.
