ספרים שעניינם אנשים בחצר האחורית של ארצות הברית קראתי לא מעט; יש בהם את "אדון החצר" ו"שלי ורק שלי", "השבועה הנמהרת שלנו", "שקרים הכרחיים" ועוד. "ילדה א'", ימצא לו מקום של כבוד על המדף הזה. לקס גרייסי היא המספרת. היא "ילדה א". היא הבת הראשונה, אחרי הבן הראשון, אית'ן, שכונה אף הוא ילד א'. וכך […]
בשנים האחרונות יש איזו אופנה של פרסום ספרים על ואפילו "מפי" אנשים הנמצאים על הרצף; בדרך כלל יהיו אלה אנשים ונשים עם אינטליגנציה גבוהה למדי, עם יכולת התבטאות סבירה עד מצויינת, וגם עם איזו לקות חברתית, מין תמימות ילדותית למדי, חוסר יכולת לפענח משמעויות נסתרות, סאבטקסט, בין בדיבור בין במחוות; ספרים כמו "פרויקט רוזי" למשל, […]
מדי פעם, בפורום ספרים כזה או אחר (ואני חברה ובכך וכך קבוצות, אבל מי סופרת), עולה השאלה – איזה ספר השפיע עליך ואיך. ותמיד אני נזכרת בספר שגרם לי להסתכל אחרת על הכוחות המניעים את המחאות החברתיות למיניהן, ובספר שלוחש לי כל הזמן באוזן – פרופורציות!, את סובלת? זכרי את ג'וד. לא מזמן מצאתי עצמי […]
הסכם שיש לי עם עצמי קובע כי אחרי שאני מרשה לעצמי לקרוא איזה ספר (או שניים, או חמישה, אבל מי סופרת) שנופל בהגדרת "קל" או בכל אופן, לא "כבד" ו"רציני" אני צריכה לקרוא איזה ספר נחשב יותר, ולא פעם ספרים כאלה מעבירים את זמני ומהפכים בדפיהם, והחיים עצמם רק מפריעים להם, ממש כמו אותם ספרים […]
קודם כל ולפני הכל, ובניגוד לדעתי בדרך כלל, את הספר הזה כדאי ורצוי לקרוא כספר פיזי, לא דיגיטלי (למרות שקראתיו בקינדל), וזאת משום שהספר מלוּוה באיורים, כתבי חרטומים, שהפורמט הדיגיטלי (לפחות בקינדל) עושה להם עוול. וחבל, חבל להפסיד את החלק הזה שהוא מהותי לספר. ועוד לפני הכל, למרות שכתבה כבר לא מעט ספרים, ויש שיִמְנו […]
כמה מאיתנו קוראות (וקוראים) את רשימת התודות בסופו של ספר? אני נוטה לעשות זאת באופן די קבוע. לעתים, כשפרק התודות מתארך לשלושה או יותר עמודים, אני מעדיפה לדלג, או לקרוא באלכסון (זה קורה בעיקר בספרים מסוג הגילטי פלז'ר, ועוד יותר באלה שאני קוראת באנגלית), משום שהתודות כוללות כל כך הרבה אנשים ונשים, שזה בעיקר מעייף. […]
זה לא ספר מתח, למרות שאי אפשר להפסיק לקרוא, והוא הדיר, כמשמעותו, שינה מעיני. אבל זה גם לא לא-ספר-מתח, כי יש כאן תעלומה; נערה יצאה מביתה ונעלמה. לתמיד נעלמה. לרגע נדמה היה שחזרה, בהחבא, לקחת כמה חפצים, אבל אין שום הוכחה שאכן היתה שם. זו לא לגמרי תעלומה, משום שהקוראת מבינה, פחות או יותר, את […]