הסכם שיש לי עם עצמי קובע כי אחרי שאני מרשה לעצמי לקרוא איזה ספר (או שניים, או חמישה, אבל מי סופרת) שנופל בהגדרת "קל" או בכל אופן, לא "כבד" ו"רציני" אני צריכה לקרוא איזה ספר נחשב יותר, ולא פעם ספרים כאלה מעבירים את זמני ומהפכים בדפיהם, והחיים עצמם רק מפריעים להם, ממש כמו אותם ספרים "קלים".

"כוחו של הכלב" מונח כבר זמן מה על מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא, ושרד את כל הניפויים שערכתי בשנים האחרונות, משום שהיתה בו איזו הבטחה והיו לו ביקורות טובות, ובכלל.

ואז יצא הסרט לאקרנים, והחלטתי שאולי הגיע הזמן לקראו, לפני שאני הולכת לצפות בו בקולנוע, שלא לקלקל לעצמי את חוויות הקריאה.

דומה שתליתי הרבה יותר תקוות בספר משהוא באמת יכול לקיים. הוא בהחלט קריא, ומהפך דפים, ומעורר מחשבה, מתאר מציאות לא לגמרי מוכרת לי, ופותח צוהר לתרבות ולזמן אחרים, ובכל זאת, צריכה הייתי להנמיך ציפיות מעט.

הספר עוסק בשני אחים, רווקים, המנהלים במשותף את החווה שהשאירו להם הוריהם במונטנה. הזמן – שנות העשרים של המאה העשרים.

עיקר פרנסתה של החווה הינם עדרי הבקר שהם מגדלים. במרחק נסיעה מן החווה נמצאת עיר המחוז, הרנדון, ובה מתרכזים כל "אצולת" המחוז. האחים – פיל וג'ורג' ברבנק, בשנות הארבעים לחייהם. יש ביניהם איזו שיווי משקל עדין מאד, שאין להפר אותו. פיל, הבכור, מרוחק, מסתגר לעצמו, ציני, חכם, מתנשא, שתקן, בעל כישורים  רבים. ג'ורג' איטי מעט יותר, מיושב, תמיד נושא עיניו אל הבכור לאישורו.

עוד בחווה – פועלים, חלקם נמצאים שם תמיד, חלקם רק בעונה הבוערת, ושתי נשים המטפלות בבית ובמטבח.

ההורים, השאירו את החווה לשני הבנים ופרשו להתגורר באיזה בית מלון בעיר אחרת, מרוחקת, להעביר את שנותיהם האחרונות בנוחות יותר מזו שהחווה יכולה לספק להם.

האיזון העדין מופר כאשר ג'ורג' נושא לאשה אלמנה אחת, והיא עוברת להתגורר עמם בחווה. מרגע שהופר האיזון הזה ביניהם, הקרע הוא רק עניין של זמן.

יותר מן הסיפור העדין והנוגע ללב, יש בספר תמונה של החיים באזור הספר הקשוח, בפוליטיקות הפנימיות, ביחסים שבין אנשים; תמונה מרתקת הפותחת צוהר אל עולם אחר וזמן אחר.

כדאי.