בשנים האחרונות יש איזו אופנה של פרסום ספרים על ואפילו "מפי" אנשים הנמצאים על הרצף; בדרך כלל יהיו אלה אנשים ונשים עם אינטליגנציה גבוהה למדי, עם יכולת התבטאות סבירה עד מצויינת, וגם עם איזו לקות חברתית, מין תמימות ילדותית למדי, חוסר יכולת לפענח משמעויות נסתרות, סאבטקסט, בין בדיבור בין במחוות; ספרים כמו "פרויקט רוזי"  למשל, או "בשולי הנוחות", ולעתים אלה ילדים כמו "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה"  או "החיים חלקי 7", בכולם, כאמור, הגיבור או הגיבורה מתקשרים עם סביבתם, מבינים דברים הנאמרים להם, ומספרים לנו, הקוראות והקוראים סיפור קוהרנטי למדי, לעתים עצוב, לעתים מצחיק, לעתים מרתק, ולעתים שילוב של כל אלה.

הם כמהים להבנה ואהבה, לעתים גם למגע, לעתים נרתעים ממנו, והסביבה מסתכלת עליהם בעין עקומה לעתים, או שאנשים מסבים מבטם מהם, כי קשה, לעתים להתמודד עם מי שקצת שונה.

מולי גריי אף היא כזו, אשה מיוחדת, כפי שמכנים אותה אוהביה, "מוזרה" יקראו לה אחרים. ויש מי שיבקשו לנצל את תמימותה.

מולי גריי היא חדרנית במלון.

אני החדרנית שלכם. זאת שמנקה את החדר שלכם במלון, שנכנסת כמו רוח רפאים כשאתם משוטטים במשך היום, ובכלל לא מעניין אתכם איזה בלגן השארתם מאחור, או מה אני עשויה לראות כשאתם לא שם."

חדרנית מן הסוג המצוין, המשאירה את החדר נקי ומבריק, כזה שתענוג להכנס אליו בכל פעם.

היא נהנית מן העבודה הרפטטיבית והסדורה, מן השיטה, מן הצורך להחזיר דברים לקדמותם.

מולי חיה בגפה. אמה נטשה אותה בילדותה, אביה נעלם לגמרי. סבתה גידלה אותה, ונתנה לה כלים לחיים, ככל שניתן לתת לנשים כמוה, חכמות ותמימות לגמרי.

אחר כך מתה הסבתא, שפירשה לה את העולם, ועכשיו עליה להתנהל בו בעצמה.

…. בלי סבתא, רוב הזמן אני מרגישה כמו עיוורת בשדה מוקשים. אני כל הזמן דורכת על מוסכמות חברתיות שמסתתרות מתחת לפני השטח. …"

באחד הימים מצאה מולי את אחד מן האורחים מת במיטתו; בתחילה נחשב מותו למוות טבעי, אחר כך הועלו חשדות משום אישיותו וקשריו, המשפחתיים והעסקיים, ובשלב מסוים נחקרה מולי בקשר למוות הזה.

כדי שלא להכשיל בקלקלנים (ספויילרים) לא ארחיב כאן.

הספר הזה מוגדר כספר מתח, אם כי סופו די צפוי. גם דמותה של מולי די צפויה, ולעתים יש בה אי אילו פירכות, ובאופן עקרוני, הספר הזה למרות שהוא נקראה בשטף וברצף, אין בו חידוש גדול, ואין באמתחתי המלצה חמה.

אפשר לקרוא, בין ספרים. אפשר גם לא.

והערה אחת לתרגום; הפעם היחידה בה נעצרתי ובהיתי בכתוב היתה כשנתקלתי ב – "… כשהוא עוד חי ובעט. …"; לא תמיד תרגום מילולי עובד, ובמקרה הזה זה לגמרי לא עבד. מעבר לכך, התרגום שוטף ובלתי מורגש.