כנרת זמורה דביר

כל העומרים שהיו לה – אורנה ורכובסקי

כשמישהו או מישהי נוטל את חייו בידיו, הרי שעל הצער והכאב על האובדן מתווספים רגשי האשמה והבושה; איך לא ראינו? איך לא ידענו? ואולי יכולנו לנהוג כך או אחרת, לומר דבר מה, להחריש, לחבק, לתת כתף? ואיך לא שמנו לב? אם זה מישהו שלא כל כך הכרנו, אנחנו מצקצקים ונאנחים, ולאחר מכן עוברים לסדר היום. […]

עיניים אדומות – מגי אוצרי

עם פרוץ מגפת הקורונה, או הקוביד19, מלאו קבוצות הספרים למיניהן ברשתות החברתיות ברשימות ספרים לימי מגפה. מובן, שחלק מן הספרים המצוינים בכל הרשימות נקראו כבר על ידי בעבר, וממילא המגפה שהשתוללה ברחובותינו ובערינו, כמו בערים ובמדינות אחרות באזורנו ומעבר לים, והכל נעשה פתאום מוחשי וממשי; הסגרים, ההסגרים, הבידודים. כל מה שעליו רק שמענו הפך להיות […]

סיפור האהבה של המהפנטת – ליאן מוריארטי

כשאלן יצאה לפגישה – שהיא – ארוחת – ערב עם פטריק, הדייט החמישי ביניהם, וכשהוא אמר לה שהוא צריך לספר לה משהו, הכל התכווץ בה. הכל. אלן, רווקה בת שלושים וחמש, הגיל שהוא על סף התיכף-יהיה-מאוחר-מדי, למודת אכזבות, נטישות, מצדה או מצד בני זוג; המשפט הזה – אני צריך לספר לך משהו –  מיד מעורר […]

גבר נכנס בפרדס – אשכול נבו

כשאני מתחילה לקרוא בספר של אשכול נבו, אני מרגישה קצת בבית. הסיפור הוא מכאן ועכשיו, את הדמויות, או דומות להן פגשתי כבר בימי חלדי, השפה היא עכשווית לגמרי, אפילו המוזיקה והאזכורים האגביים של שורה משיר דוברים את שפת האם שלי (וכבר אני צופה כאן סיוט תרגומי מסוים, כי איך אפשר לומר משפט שבתוכו משפט משיר, […]

ילד בולע יקום – טרנט דלטון

איליי בל הוא נער (או ילד) בן 13. יש לו אח מבוגר ממנו בשנה, אוגאסט. אוגאסט לא מדבר. הוא יכול לדבר, אבל הוא לא רוצה לדבר. אף מילה אחת ככל שאני זוכר, לא אליי, לא לאמא, לא ללַייל, אפילו לא לסלים. …" (*) אמא אומרת שאוגאסט הפסיק לדבר בערך בזמן שהיא ברחה מאבא שלי. אוגאסט […]

עונת יובש – פיטר רובינסון

"עונת יובש" – תיאור מדויק של מצב הקריאה שלי בימים האחרונים. לא עוד ספרות גבוהה, מעמיקה, מחייבת, רק ספרים מן הז'אנר המותח או זה המכונה "צ'יק ליט". סוג של עייפות החומר, כך נראה, שעוד רגע תעבור ואשוב להסתפק בספרים מן הסוגות הנ"ל רק כאתנחתאות בין הספרים החשובים (לי) באמת. ובכן – "עונת יובש", ספר מתח. […]

איך לאהוב את בתך – הילה בלום

…אילו חזרה בתשובה, אילו הצטרפה לכת, אילו נכנעה לכוח שגזל אותה מעצמה. אבל היא נותרה לאה, והיא לא רצתה להיות עוד בתי. "(*) אשה אחת נמצאת בעיר זרה, בארץ זרה. מציצה לחלון בית אחת, רואה בו את בתה, בן זוגה של הבת ושתי ילדות, נכדותיה של האשה. האשה היא יואלה, המספרת. הבת בחלון היא לאה, […]

אלה יווניה קוראת ספרים