Started Early, Took my Dog – Kate Atkinson

Wilma McCann’s body was found on the eve of Halloween on a typical foggy Leeds morning on the Prince Philip Playing Fields in Chapeltown. Two head wounds, fifteen stab wounds. Convictions for drunkenness, disorderly conduct and theft. Her four children left alone in a filthy house. Another good-time girl.” (Page 350)

אבל ווילמה מקאן לא היתה הראשונה; למען האמת בשנים 1974 – 1975 נרצחו לא מעט נשים בזנות באזור לידס. וגם נשים אחרות, שלא בזנות. אבל רצח של נשים בזנות נתפס כגזירת גורל, משהו שלא צריך לבדוק ולחקור יותר מדי, ואם יש ילדים, הם יימסרו לאומנה, או לאימוץ, או לבתי יתומים.

 ““Ever since there’ve been whores there’s been people killing them. They’re not going to stop now.”” (Page 241)

 “Gambling, drinking, whoring—the three pillars of western civilization.” (Page 89)

כך הרצח הפותח את הספר. באפריל 1975 נקראו שני שוטרים: טרייסי ווטרהאוז, אחת מדמויות המפתח בספר, יחד עם שותפה בארי קרופורד, נקראו לדירה אחת, באחד השיכונים, ומצאו שם את גוויתה המתפוררת של זונה אחת, שנרצחה כשלושה שבועות לפני מציאת הגופה, ולידה בנה בן הארבע, ילד קטן, מפוחד ורעב. הילד נלקח על ידי עובדת סוציאלית ונעלם. טרייסי נסתה למצאו, והעלתה חרס בידה.

זמן הווה – טרייסי כבר אינה במשטרה. לאחר שנות שירות ארוכות פרשה, ועתה היא אחראית על הבטחון בקניון מקומי. תוך כדי סיור בקניון היא רואה זונה אחת המוכרת לה, מושכת בידה של ילדה אחת, ונוהגת בה בחוסר סבלנות ובכעס. מושכת אותה ונוזפת בה. בדחף של רגע "קונה" טרייסי את הילדה, קורטני, מן האם, השמחה להפטר מן הילדה. טרייסי, רווקה שמעולם לא היה לה ילד משלה, שילדותה לא היתה לגמרי סוגה בשושנים, הזוכרת עוד את הילד ההוא, שננטש ליד אמו המתה, ונעלם. טרייסי אולי מבקשת לעצמה תיקון, אולי מבקשת תיקון לעולם.

Evil will prevail when good women do nothing.” (Page 129)

ג'קסון ברודי, דמות מרכזית נוספת בספר, הוא בלש פרטי (זהו הספר הרביעי והאחרון בסדרה, בינתיים), הנמצא בלידס בקשר לחקירת איזה מקרה של ילדה שנמסרה לאימוץ אי אז בשנות השבעים, ומבקשת לדעת מיהם הוריה הביולוגיים. העובדת הסוציאלית העוסקת באימוצים לא מגיעה לפגישה עימו, השוטרת מאז, ששמה עולה במהלך החקירה, נעלמת אף היא (כן, טרייסי ווטרהאוז עושה מאמצים גדולים להעלם מן השטח).

וגיבורה שלישית – טילי. שחקנית לא צעירה, בשלבים ראשונים של דמנציה, גם היא ראתה את הילדה בקניון, גם היא חשבה לעצמה שמישהו צריך לעשות משהו למען הילדה. אחר כך שכחה היכן הניחה את ארנקה, ונזקקה לעזרה. מתישהו, בהמשך הספר, יימצא לה תפקיד חשוב ומרכזי.

בשנת 1975 קרה משהו סביב הרצח, משהו שהועלם מן העיתונות, שלא נחקר דיו, כי אחרי הכל – זו רק זונה שמתה. אבל יש מי שזוכר, ויש מי שמסתיר מה בדיוק קרה שם? וג'קסון ברודי הולך אחרי הרמזים.

“ “People have a need to find the truth,” Julia said. “Human nature can’t abide a mystery.”

In Jackson’s experience, finding the truth—whatever that was—only deepened the mystery of what had really happened in the past. (Page 75)”

לאורך קריאת הספר הדהד וחזר והדהד לי הספר 2666 מאת רוברטו בולוניו. העניין הזה של רציחות של נשים, רציחות שברובן אינן נחקרות:

"המקרה האחרון לשנת 1997 היה דומה מאד לקודמו, אלא שבמקום הקצה המערבי של העיר השקית עם הגוויה נמצאה בקצה המזרחי, בדרך העפר העוברת לאורך קו הגבול… הקורבן, לדברי הפתולוגים, מתה לפני זמן רב. גילה היה כשמונה עשרה, גובהה בין מטר חמישים ושמונה למטר שישים. היא היתה עירומה, אבל בתוך השקית נמצא זוג נעליים גבוהות עקבים עשויות עור באיכות טובה.. התיק הזה, כקודמו, נסגר מקץ שלושה ימי חקירה נרפים למדי. חג המולד נחוג בסנטה טרסה בנוסח הרגיל. ערכו ארוחות חגיגיות, פוצצו פיניאטות, שתו טקילה ובירה…" (עמ' 630)

בספר ההוא, כמו בזה, ישנן נשים שאין חשיבות לחייהן ולמותן כמעט לאיש.

If there were no women, men wouldn’t kill them. That would be one solution to the problem.” (Page 214)

בסוף ייפתרו חלק מן התעלומות, חלק תשארנה פתוחות.

הסיפור, כמו החיים, מורכב הרבה יותר מקו אחד לינארי.

הסיפור עובר בין זמן עבר לזמן הווה, בין רציחות של פעם, לתעלומות של היום, בין סיפוריהם של שלושת הגיבורים הראשיים, וגם של גיבורי המשנה. אטקינסון היא אומנית הסיפור, והיא יודעת להוליך את קוראיה בנתיבים פתלתלים ומרתקים.

ספר שלא יכולתי להניח מן היד, ובד בבד לא רציתי שייגמר.

ספר שמאחורי הסיפור שבו ישנה השקפת עולם מוצקה, שאינה מתנגשת עם הסיפור, ואינה מפריעה לו, אך היא חשובה לא פחות ממנו.

מומלץ ביותר.

Started Early, Took my Dog – Kate Atkinson – הוצאת: Doubleday.

352 עמודים

לרכישה (בכל הפורמטים, כולל קינדל)

ועוד כמה דברים ששבו את עיני:

When you got older you realized that every single thing counted. Especially the dead.” (Page 93)

Twittering just seemed to be people telling other people what they were doing—getting in the shower, making coffee. Who on earth wanted to know these things?” (Page 204)

אלה יווניה קוראת ספרים