העוזבים – ליסה קו

"ממשל טראמפ יחמיר את הענישה נגד הורים שנכנסים לארה"ב ללא אשרות ויחזיק את ילדיהם במעצר, כך אמר בכיר במשרד לביטחון המולדת (DHS) לגרדיאן. לפי המדיניות החדשה, המגבירה את האכיפה נגד מהגרים, הורים שייתפסו חוצים את הגבול באופן לא חוקי יופרדו מילדיהם ויועמדו לדין.

"הנעצרים ישלחו ישירות לבית משפט פדרלי, וילדיהם יועברו למעצר של מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארה"ב (HHS)", אמר הבכיר. לדבריו, התוכנית אושרה ביום שישי, ומכניסה לתוקף מדיניות שמתוכננת זה יותר משנה. ביום שישי כתב טראמפ בטוויטר: "הגירה לא חוקית חייבת להסתיים!"." (בתוך: "הארץ" 8.5.18)

"1,995  ילדים הופרדו מהוריהם בגבול ארה"ב עם מקסיקו בין 19 באפריל ל-31 במאי השנה, כך הודיע אתמול (שישי) המשרד לביטחון המולדת של ארה"ב. הנתון משקף קפיצה משמעותית מכ-1,800 משפחות שהופרדו בין אוקטובר 2016 לפברואר השנה, תקופה בת כ-17 חודשים." (בתוך: "הארץ" 16.6.18)

הפרדת משפחות, ילדים מהוריהם, גירוש ההורים, כל אלה הרעידו את אמות הספים אך לפני חודשים ספורים. מדיניות שיוחסה לממשל טראמפ, על פיה מהגרים בלתי חוקיים ניתן לגרשם לארצות מוצאם, מבלי להתחשב בקיומם של ילדים, ולעתים תוך הפרדה ביניהם.

וזוהי, למען האמת, מדיניות חוקית לגמרי בארצות הברית, שאף יושמה בעבר, אם כי בקנה מידה קטן בהרבה. שלטונות ההגירה היו עוצרים מהגרים בלתי חוקיים, לעתים במקומות העבודה שלהם, בעת שילדיהם שהו במסגרות חינוכיות שונות, ולאחר מכן גירשו אותם, לעתים בלי ילדיהם. לא תמיד יודעו הילדים את אשר אירע להוריהם, והם נדדו בין מוסדות רווחה שונים, משפחות אומנה ואף אומצו.

וכל סיפור שכזה, של משפחה שנקרעה, הוא טרגדיה חדשה שכולה מעשה ידי אדם ושרירות ביורוקרטית של פקידי ממשל חסרי פנים ושמות, אטומים לגורל האנשים, ממלאים פקודות בלבד.

כך ארע לדֶמינג גוּאוֹ, נער בן אחת עשרה, אמריקני ממוצא סיני, שאמו לא שבה יום אחד מן העבודה. פשוט נעלמה. הוא שב מבית הספר, יחד עם מייקל, בנה של ויויאן, אחותו של ליאון, הגבר שחי עם אמו, כולם (המבוגרים שבהם) מהגרים מסין. המהגרים הבלתי חוקיים, חייבים כסף רב למתווכים ש"סידרו" להם ניירות מזוייפים. הילדים זכאים, כמו כל הילדים בכל העולם, לחינוך מוסדר על ידי מערכת החינוך של המדינה. ההורים שורדים, איכשהו, במשרות דחק עד שיגמרו לשלם חובם למתווכים, ואחר כך יוכלו להתחיל, אולי בחיים חדשים.

"… אם היא רק תחזור, הוא לא ישחק שוב עם האוכל שלו וגם לא ידבר שוב אנגלית מהר מכדי לשתוכל להבין. הוא יעשה את שיעורי הבית שלו, וישטוף כלים, ויניח לה לכסח אותו במכונות המשחק כמו שעשתה בקרבת הכנסיה בבֶּלמונט בקיץ שעבר, .." (*)

פולי גואו לא שבה מן העבודה. בתחילה עוד חיכו לה, אולי תשוב. סיפרו לו, לדמינג, שהיא נסעה לחברים ותשוב בתוך כמה ימים; הוא בכלל חשב שהיא נסעה לפלורידה, משום שרק לא מזמן ספרה לו שמצאה שם עבודה, והוא יוכל לבקר בדיסניוולרד, ובכלל יהיו להם חיים חדשים. אבל אף אחד לא ידע לומר לו שאכן לשם נסעה. אף אחד לא ידע לומר לו מתי תחזור.

"… הוא נולד כאן, בצ'יינטאון שבמנהטן, אבל כשהיה בן שנה אמו שלחה אותו לגור עם סבו בכפר שבו גדלה, …" (*)

את דמינג לא היה צורך לגרש. הוא היה אזרח מלידה בארצות הברית, למרות שאת מרבית ילדותו העביר בסין. אחר כך חזר לניו יורק, והחיים היו אמורים מתישהו להסתדר, לכשיגיע לגיל שמונה עשרה תוכל פולי, האם, להגיש בקשה לקבלת אזרחות. אבל היא נעלמה.

וכך מתגלגלת לה טרגדיה אחת. אחת מתוך אלפים או עשרות אלפים. אשה צעירה מגיעה לארץ אחרת, מהגרת בלתי חוקית. נולד לה ילד. הילד נשלח בילדותו אל כפר הולדתה, כדי שתוכל להסתדר מעט. אחר כך חוזר אליה. אחר כך היא נעלמת מחייו.

"…'את תעזבי אותי שוב?'

'לעולם לא.' אמו נטלה את ידו ונענעה אותה מעלה-מטה. 'נשבעת לך שלעולם לא אעזוב אותך.'

אלא שיום אחד היא עזבה." (*)

דמינג מתגלגל, כדרכם של ילדים נעזבים, לפתחה של הרווחה; הפקידים הללו המעבירים אותו, לפי כל החוקים והנהלים, למשפחת אומנה, ולאחר מכן, בחלוף איזשהו פרק זמן, למשפחה מאמצת. ומשהגיע למשפחה מאמצת שוּנה שמו לשם "מערבי" ושם משפחתו לשם המשפחה של המאמצים.

וכאילו אמור היה לשכוח כל מה שהיה לפניהם.

והאם? מה גרם לה לנטוש כך את בנה, יום אחד, לאחר שהחזירה אותו לחייה?

"העוזבים" מספר את סיפורם של שניהם – הבן והאם – והסיפורים נשזרים זה בזה. סיפורה של האם שנעלמה, מובא בגוף ראשון, כאילו היא מספרת אותו לבנה שיום אחד יימַצא, ויוכל אולי להבין, גם אם לא לסלוח ולשכוח. האם שבנה נקרע ממנה פעם אחת, ועתה בפעם השניה.

"… ואני ניסיתי בכל כוחי להאמין לו, כי הדרך היחידה להמשיך הייתה להתנהג כאילו אינך עוד, כאילו עדיף לשנינו להישאר בעולמות הנפרדים שלנו. אבל אם הייתה לי ברירה, ולא הייתה לי, לעולם לא הייתי מוותרת עליך, לעולם! " (*)

בראיון עמה ספרה ליסה קו, כי הספר מבוסס על מקרה אמיתי של מהגרת לא חוקית שנתפסה ונכלאה למשך תקופה ארוכה, ובנה נמסר לאימוץ. הסיפור הזה שכולו טרגדיה מתמשכת הן של האם, של הילד ובעקיפין גם של ההורים המאמצים, ושל כל הסובבים את המשפחה "הישנה" וגם של "החדשה", הסיפור הזה הוביל לסיפור בדיוני, המוסר, כמעט ביובש, את התפתחות הטרגדיה, שבה אף אחד לא באמת אשם, והכל נעשה לפי הספר, וכמו שצריך, וכדי שהחֶברה תשמור על עצמה, כי חוקים נחקקו ותקנות נתקנו כדי לשמור על גדרי החברה.

ורק האנשים שהחוקים והתקנות פעלו כנגדם, רק הם נפלו בין כסאות הביורוקרטים, רק חייהם נפגעו לעד.

"…היום הצליח לראות את עצמו רק כפי שהוא כעת, את נסיבות החיים המסוימות שהובילו אותו אל החיים המסוימים האלה, וימשיכו להוביל אותו בכיוונים חדשים.

.. אלא שהחיים שלו היו כל מה שקרה לו בדרך .." (*)

ספר מרתק, פוקח עיניים, וכדאי מאד מאד לקראו.

העוזבים – ליסה קו. תרגום: אינגה מיכאלי. הוצאת: תמיר סנדיק. 472 עמודים

The Leavers – Lisa Ko

לרכישה (בכל הפורמטים)

*  הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל כן אין מספרי עמודים במובאות

הערה לתרגום:

"… הוא ניגן סי ואז אי מינור. .." (*) – אני מניחה שהכוונה לתעתיק האמריקאי: "דו ואז מי מינור" שמות אקורדים, לדוגמה. בתרגום צריך היה להשתמש בשמות האקורדים ולא בייצוג האותיות שלהם.

אלה יווניה קוראת ספרים