רקמת סתיו – טרו מימוטו

רקמת סתיורומן מכתבים זה בין אשה אחת לאישה לשעבר, שבמקרה נפגשו בקרון רכבל, עשר שנים לאחר שנפרדו דרכיהם.

 ולא רק נפרדו דרכיהם, אלא אף נותק כל קשר ביניהם.. והנה – פתאום, במקום ששניהם בחרו בו ברגע האחרון, נפגשו שוב.

 וברכו לשלום, והסבו מבטים – כמין זרות השורה ביניהם מאז.

 נפרדו פעם משום שלאיש היתה מאהבת, שלא הסתפקה במפגשים גנובים וחטופים ומשום שלא ניתן לה יותר, ניסתה לכפות "התאבדות אוהבים" עליו; היא מתה, הוא נותר בחיים.

ומשניתן פומבי לרומן ולנסיון ההתאבדות, בחרה האשה להתגרש.

 אבל הפגישה המקרית הזו, המבט החטוף, הובילו אותה לחפש את כתובתו ולכתוב לו; משום שמעולם לא דברו ביניהם עם סיום הקשר ביניהם, ומשום שהיא זקוקה לסוג של סגירת מעגל.

והוא עונה, ומספר על חייו מאז, ועד אז

 והיא עונה

וכך, דרך מכתביהם זו לזה וזה לזו נפתח בפני הקורא(ת) עולמם של אנשים החיים בתרבות אחרת, שונה כה מזו שלנו (מאד לא אהבתי, למשל,  את צייתנותן של הנשים, את הדומיננטיות של הגברים בחייהן – הם הקובעים ומחליטים).

 וכך – עד הסוף, שהוא סוף או התחלה חדשה, או משהו אחר.

 ספר עדין ומינורי, ועם זאת מעניין וסוחף.

בסיום הספר מובא סוף דבר מעם המתרגם, ופה מצאתי עצמי מהרהרת מה צורך מצא להביא בפנינו, הקוראים, ניתוח אקדמי קמעא של הסוגה (רומן אפיסטולרי) והשוואתו לרומנים אפיסטולרים מקומיים; ניתוח שכזה, איני בטוחה כלל שמקומו בספר הזה – וטוב היה לו ב"סוף הדבר" היה מביא רק ביאורים לתרבות היפנית.

 אבל הספר – מומלץ בהחלט.

רקמת סתיו – טרו מימוטו. תרגום: דורון ב' כהן. הוצאת מודן.(217 עמודים)

 

(פורסם ב– 11 אפריל, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Kinshu – Teru Miyamoto)

(宮本 輝 – 禁酒)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *