גלוי וידוע הוא כי ספר של אליס מנרו, כל ספר של אליס מנרו, הוא חגיגה גדולה לאוהביה ואוהבתיה. הסיפורים שלה מצליחים תמיד לצייר תמונה גדולה בהרבה מסך המלים שבכל סיפור, התאורים שלה תמציתיים, מינוריים, ולמרות זאת מכילים בתוכם דרמות גדולות.

אלמלא ביקרתי ביריד הספרים האחרון, ואלמלא התעכבתי חזור והתעכב ליד הדוכן של הסדרה לספרות יפה של הוצאת מודן, הייתי מחמיצה את הספר הזה, שהוצאתו לאור עברה, איכשהו, מתחת לרדאר (שלי), ואני שמחה שמצאתיו, ושמצאתי את הזמן המתאים לקראו. לקרוא ולרוץ לספר גם לכם, שתדעו שיש.

ובכן, ספר סיפורים חדש (או מחודש) למנרו, ובו סיפוריהן של נשים (תמיד יהיו אלה נשים בספריה של מנרו) הלוקחות את גורלן בידיהן, למרות הסביבה השמרנית ותכתיבי החברה בה הן חיות.

כך גייל, גבורת הספר "מלון ג'ק רנדה" החליטה יום אחד לנסוע בעקבות האיש שהיה פעם בן זוגה, ויום אחד עזב ונסע לצד השני של העולם. היא חיה בעיירה הקטנה (תמיד אלה עיירות קטנות) ומושאי ההתיחסות שלה הן בדרך כלל נשים אחרות, כולל אמו של האיש שנטשה. והשיחות ביניהן.

"…סופרו סיפורים על גברים, בעיקר על גברים שנטשו. שקרים ואי צדק ועימותים. בגידות כל כך נוראות – ועם זאת כל כך נדושות – שכל שנותר הוא להתגלגל מצחוק לשִמען. גברים השמיעו נאומים מטופשים (צר לי, אבל אני לא מרגיש מחויב יותר לנישואין האלו). הם הציעו למכור לנשים את המכונית והריהוט שהן עצמן שילמו עבורם. הם כירכרו בשביעות רצון עצמית כי הצליחו להכניס להריון פרגית צעירה יותר מילדיהם שלהם. הם התנהגו ברשעות ובילדותיות. איזו ברירה היתה לך מלבד לוותר עליהם? מתוך כבוד עצמי, גאווה וכדי להגן על עצמך?" (בתוך: מלון ג'ק רנדה. עמ' 137 – 138)

פעם הם היו זוג, גייל וויל; ויל התאהב בה, והיא בו, והם עברו לגור יחד ונישאו. והשגרה נכנסה אט-אט לחייהם. כך, בלי משים, ועם השגרה הגיעה גם ההתרחקות ההדרגתית, כזו שאת לא באמת מרגישה שהיא מגיעה, אבל היא מגיעה –

"הגיעה העת שבה עצם נימת קולו כשאמר "השרוך שלך נפרם" שעה שהיא הלכה לפניו בטיולים הרגליים – רק זה היה ממלא אותה ייאוש, מזהיר אותה שחצו את הגבול לתוך ארץ משמימה שבה אין גבול לאכזבה שלו ממנה, ושבה אי אפשר להתמודד עוד עם הבוז שלו כלפיה. בסופו של דבר היא היתה מועדת, היתה מתפרצת בזעם – היו עוברים עליהם ימים ולילות של חוסר תקווה מוחלט. ולאחר מכן פריצת הדרך, האיחוד מחדש המתוק, הבדיחות, ההקלה המבלבלת. כך התנהלו חייהם – היא לא באמת הבינה אותם ולא יכלה לומר אם הם דומים לאלה של מישהו אחר. …( בתוך: מלון ג'ק רנדה. עמ' 141)

ומתישהו הוא עזב. ואז נסע לארץ אחרת ביבשת אחרת. ומתישהו היא נסעה אחריו. החלה לכתוב לו מכתבים תחת זהות בדויה, נענית לבדידות שחש אדם שנסע לארץ אחרת, ויחסי הכוחות בינו לבין אשתו (החדשה) השתנו והתערערו.

ועל כל מה שקורה לה. אשה נטושה שהחליטה להחזיר לעצמה משהו מן השליטה שפעם היתה לה על חייה.

או ביאה, בסיפור "ונדלים", שהצליחה להכנס ללבו של לאדנר, ללבו ולביתו, כפי שאף אשה אחרת לא הצליחה. ביאה בת למשפחת דאוד (כל הסיפורים בספר מתייחסים לשני כפרים בוואלי, ומשפחת דאוד היתה, פעם המשפחה העשירה, המעסיקה של רבים מבין תושבי הוואלי) היתה אשה מוזרה במקצת, ואולי לכן מצאה בלאדנר בן זוג הולם, והוא מצא בה, או לפחות הסכים.

"… מה שהיא כן חושבת זה שיש נשים, נשים כמותה, שתמיד מחפשות אי שפיות שתוכל להכיל אותן. שכן מהם חיים עם גבר אם לא חיים בתוך אי השפיות שלו? גבר יכול שתהיה לו אי שפיות רגילה ביותר, שום דבר יוצא-דופן… אולם ייתכן שזה אינו מספיק, אינו גדול דיו – ואי שפיות שאינה גדולה דיה פשוט הופכת אישה למרושעת וללא מרוצה. .." (בתוך: ונדלים. עמ' 223)

לביאה היה פעם בן זוג אחר מן הכפר, איש טוב לב וחברותי, חברותי מדי לטעמה, אבל בכפרים קטנים את לא משנה את הכללים בבת אחת, את לא עוזבת את מי שהחברה חושבת שמתאים לך להיות איתו, ושאת כבר איתו, גם אם אינך חפצה בכך יותר, כי כך צריך ואלה החיים, וזו החברה שאת חיה בה.

אלא אם כן את מסירה מעליך את כל מוסרות החברה, ובוחרת לך בחיים שאת בוחרת.

וכך גם בסיפורים האחרים בספר הזה, נשים הלוקחות את גורלן בידיהן ומחליטות, לא פעם בניגוד לציוויי החברה שסביבן, לחיות על פי בחירתן.

ובכל מחיר.

אל תחמיצו.

סודות גלויים – אליס מנרו. תרגום: ליטל ידין. הוצאת: מודן – הסדרה לספרות יפה. 244 עמודים

Open Secrets– Alice Munro

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)