…כל מה שאני זוכרת לגבי האוורסט הזה הוא שמדובר בהר גבוה כל כך שאין שם מספיק חמצן, והטמפרטורה שם היא בערך מינוס 40 מעות. כל כך מסוכן לטפס עליו כשכשמישהו מת תוך כדי טיפוס פשוט משאירים אותו שם.  יש גופה אחת.. והיא נמצאת ממש על השביל הראשי לפסגה. כולם צריכים לעבור על פני הגופה החנוטה והקפואה ששוכבת שם כבר עשרים שנה. …
חשבתי לעצמי שזה תיאור די טוב של מערכות יחסים. אנחנו משאירים בשביל את הגוויות של מערכות היחסים הקודמות שלנו. מי שיש לו מזל מוצא איזה סדק לדחוף לתוכו את הגופה כיד שלא ייאלץ לראות אותה כל הזמן. אבל יש גופות שאי אפשר להיפטר מהן. חייבם לעבור על פניהן כל הזמן. …" (עמ' 375)

לז'ורז'ה, המכונה זי, משום שאף אחד לא מצליח לבטא את שמה כמו שצריך, אף פעם לא היה סיכוי להגיע למשהו בחייה. חיה מן היד לפה, מתגוררת אצל אחותה, אם יחידנית, האב בכלא, משום שאצל אמן האגרנית לא נותר מקום לאף אחד. את ילדותה העבירה בצל אב שישב בכלא על רצח, עד שמת. זי מתפרנסת ממה שאפשר, רק להחזיק את הראש מעל המים.

מנסיוני, אפשר להזדיין בשביל כסף או למלצר בשביל כסף או לשבת בסוכנות ביטוח ארבעים שנות בשבוע כמו לה-ריין. כסף תמיד צריך. ולא משנה איך משיגים אותו כי רק הכסף קובע אם המצב ישתפר או יחמיר. המצב אף פעם לא נשאר אותו הדבר." (עמ' 6)

אחרי שנפצעה בתאונת דרכים, ובמהלך טיפולי פיזיותרפיה, הכירה, או, בעצם, לא באמת הכירה, אלא ראתה בחור אחד, שאחר כך ראתה אותו בכל מיני מקומות, עוקב אחריה. סטוקר שכזה. ג'נטרי.

המפגש ביניהם, שכלל הפחדת עיתונאים על ידו, עיתונאים שצבאו על ביתה של אמה, לאחר שאחותה נחטפה על ידי שני אסירים בורחים בבית הכלא שבו התנדבה, היה מוזר.

ג'נטרי היה אף הוא מחסרי הסיכויים; אוטיסט בתפקוד גבוה, שגדל בכל מיני משפחות אומנות עד שנמצאה לו המשפחה המתאימה, שיש לו שלושה חברים דמיוניים, המנחים אותו בכל החלטה בחייו, והמורים לו מה עליו לעשות וממה עליו להמנע. ג'נטרי שהטמיע לתוכו את משחקי האבירים, ומתיחס אל עצמו כאל אביר ואל זי כאל גבירה, משום שאחת הדמויות המלוות אותו ציוותה עליו לשרתה עד יום מותו.

וכך נכנס אל חייה. למרות הסתייגויותיה, למרות שלא הבינה, נזקקה לעזרתו של מישהו שאינו מן המשפחה. אפילו בעניינים יומיומיים כמו נסיעה ממקום למקום, משום שהמשטרה, במסגרת חקירותיה בעניין הבריחה מן הכלא והחטיפה החרימה לה בינתיים את הרכב.

שני אנשים משולי החברה; שני אנשים שצריכים לפלס להם דרך בתוך חברה שמרנית שאינה אוהבת חריגים, ולמצוא להם, כל אחד מהם, את מקומו ומקומה. כנגד כל הסיכויים.

ברין גרינווד, כמו בספרה הקודם – "כל מה שקרה שם באמת" – לוקחת את הקוראת אל מחוזות העוני של מרכז ארצות הברית, ופותחת לפניה צוהר לחייהם של אנשים ונשים משולי החברה, שעל-אף ולמרות כל הכוחות החברתיים הפועלים כנגדם, בוראים לעצמם עולם יפה וטוב יותר.

את הספר הזה קראתי מכריכה לכריכה, מרותקת  ומאוהבת בגיבוריו.

מומלץ לגמרי.

וכדאי לשים לב לסדרה הזו שבה יצא,  סדרת "עין טובה" בהוצאת "עם עובד". מן הספרים שקראתי מן הסדרה עד כה עולה כי אכן יש עין טובה (מאד) למי שבוחר את הספרים האלה, ומביאם אלינו.