אני חושבת שאלמלא החלק האחרון של הספר, יכולה הייתי לסלוח לו על פגמיו (הלא באמת רבים), משום שהוא באמת כתוב יפהפה, ומרתק; ספר מן הסוג שקורא לי לשוב אליו, כשאני מניחה אותו לרגע או לשעה. אלא שהחלק האחרון נראה כאילו לא ידע הסופר כיצד עליו לסיים את הספר, ולכן שרטט איזה מבנה ולתוכו הכניס איזה סיפור שיש לו נגיעה לסיפורים הקודמים, והוא המשכם במידה מסוימת, אבל הוא פחות מעניין, פחות מורכב, פחות מרתק.

הספר כולו מורכב מארבעה חלקים, כשבין הראשון לשני מפריד עשור, בין השני לשלישי עוד עשור והרביעי הוא המשכו של השלישי.

איריס אברמוב (מנישואין) דרורי (מהבית) מספרת, בגוף ראשון, בעצם מעידה בפני המגשרת המטפלת בגירושיה ובעיקר בהסדרי הראייה העתידיים, ומתוך סיפורה עולה הסיפור הראשון, שיש בו מתח – גופה "מיותרת" שלא מופיעה במניין הגופות בחדר המתים של בית הספר לרפואה בטכניון. מיהו האדם הנוסף? האם יש כאן בכלל עניין למשטרה? או שמא סתם סוג של בלאגן ברישומי הפקולטה?

איריס אברמוב אינה אהודה על עמיתיה במשטרה, משום שפעם, בעבר התלוננה על האלימות של שותפה דאז כלפי עצורים,  ובכלל היא סולדת מן האלימות שמפעילים שוטרים כלפי עצורים בכל מיני ארועים.

עקשנותה של איריס אברמוב בעניין הצורך בחקירה פלילית מתגברת לאחר צפייה בסרט ממצלמות האבטחה של חדר המתים, והסיפור נוגע-לא-נוגע במטא-פיזי, במתים המתקשרים עם עולם החיים, והתעלומה לא לגמרי נפתרת. לפחות לא בחלק הזה.

איריס אברמוב, תשוב בתפקיד אורח בחלקו השני של הספר, עשור לאחר מכן. עידן לוריא, היה ילד מוזר משהו, שתקן, לא מתקשר, קרבן לבריונות בבית הספר. יש לו חברה אחת בבית הספר, חברה שאף אחד לא רואה. דמיונית. הבית מתפקד באופן חלקי. מתישהו כשכל מיני זכרונות "מתישבים" במקומם ברח עידן מן הבית, התחבר לכל מיני נערי רחוב, ובסופו של דבר מצא עצמו בבית אחד בחיפה, נער אסוף ועזובי בבית שיש בו איש אחד, משורר, מנקה חלונות, האוסף נשים וילדיהן ונותן להן מקלט, אולי מפני בתים מתעללים.

עידן לוריא של ההווה הוא סטודנט בפקולטה לרפואה בטכניון, סטודנט מצטיין יש לומר, זה שמתבלט כבר מן היום הראשון בחדר המתים, ויודע לבצע חיתוכים מדוייקים בגופה שלפניו, בלי שירעדו ידיו, וכמובן בלי להתעלף או להקיא, כמו לא מעט סטודנטים אחרים.

נח קני, גיבור הסיפור השלישי, הוא בעלים של חברה לנקיונות משרדים, ובעל בניינים לא מעטים בעצמו. יש לו אשה שהוא אוהב, שאינה מחבבת אותו במיוחד, ובעיקר אינה מכבדת את עיסוקיו הגשמיים, למרות שהם מאפשרים לה להיות אשת תרבות הבקיאה בנבכי נבכיהם של ספרים וכותביהם, סרטים, מוזיקה, תיאטרון, אמנות – אשת אשכולות ואשת תרבות מן המעלה הראשונה.

פעם, כשרק הכירו, כשהיו רק זוג צעיר ומעוט הכנסה, ניסתה לעניין אותו בכל הדברים שמעניינים אותה, להשכיל אותו. גלגולי החיים, והצלחתו הכספית, הרחיקו ביניהם, והיא מצאה לה מפלט זמני, לעתים במקום אחר.

הסיפור הרביעי הוא סיפורו של יותם, בנם הצעיר של נח וטליה, היוצא ל"טיול אחר צבא" ובמקום לעלות למטוס היוצא מנתב"ג, בוחר להסתתר לאיזו תקופה, אולי כדי "למצוא את עצמו", אולי כדי למצוא תשובות.

גיבורי הסיפורים, יחד עם גיבורות וגיבורי המשנה מגיחים ונפגשים לאורך הספר כולו. כך תפגוש איריס, עכשיו דרורי, את עידן לוריא בחלקו השני השל הספר, ואת יותם בחלקו הרביעי. סאני, שחלקה תקופת מה עם עידן בבית המקלט של המשורר תשוב ותציץ בחלקו השלישי של הספר, ואיריס תשוב גם בחלק הרביעי, בפגישה עם יותם.

שני חלקיו הראשונים של הספר מרתקים ונפלאים, חלקו השלישי קצת פחות, והרביעי, כאמור, נראה קצת "מלאכותי".

ועוד משהו; לעתים, בספרים מתורגמים, מוצאת עצמה הקוראת נעצרת, מבולבלת, מנסה להבין מה פשר המילה או המשפט שזה עתה קראה. לעתים תחפש ברשת או במילון, לעתים תמצא הסבר הגיוני, לעתים לא, ובכל אופן, המלה או המשפט הללו ילוו אותה לאורך הקריאה, והיא תשוב ותדפדף אל העמוד בו נעצרה, וכל שטף הקריאה יעצר וייפגע.
כך גם כאן, כמה עניינים ש"עצרו" אותי וגרמו לי לחזור אחורה, לבדוק, להרהר, ובעצם להפסיק את הקריאה ולנסות להבין מה בדיוק היה כאן.

באחד המקומות בספר מופיע יועץ השקעות זוטר באיזה בנק, שלקוח שלא אהב המלצה שלו התלונן במשטרה, והיועץ נעצר לחקירה ומובל באזיקים מביתו בשעות מוזרות, לעיני אשתו ובנו הצעיר.
אין דבר כזה! זו אינה אתי אלון שגנבה לאורך שנים ומעלה בכספי לקוחותיה. זהו יועץ השקעות שפעל על פי מדיניות הבנק, ויעץ בהתאם לה. במקרים כאלה לא מוגשת תלונה למשטרה, אלא לבנק, והבנק, אם יתברר כי תלונת הלקוח מוצדקת, יפצה את הלקוח.
הסיפור אולי סיפור יפה אבל כל כך לא מהחיים. כן, אני יודעת, גם אין רוחות רפאים, אבל את אלה לפחות אני יכולה לקבל בתוך סיפור, כחלק מדמיונם הפעיל של הגיבורים.

ועוד טעות אחת, שקפצה לי לעין, בעמ' 333 – נכתב "עידן" במקום "יותם" באחד המקומות, ושוב נעצרתי, וקראתי שוב את הפסקה, ושוב, עד שהבנתי שזו טעות. (כן, טעויות היו ותמיד יהיו, אבל זאת עצרה אותי בשטף הקריאה).

וכמה דברים שאהבתי מתוך הספר:

… אולי אי אפשר להגדיר מה זאת אהבה, אבל בטוח יודעים מתי היא טובעת. …" (עמ' 40)

… יש שלב בחיים שבו השינה לצד מישהי הופכת להיות אינטימית יותר מיחסי מין, …" (עמ' 202)

…מה שויים החיים הקטנים שלנו על הכדור העלוב הזה, אם אפילו בלכתנו אנחנו לא משאירים למישהו חור בגוף. …" (עמ' 204)

שני החלקים הראשונים של הספר, והחלק השלישי, בחלקו, מרתקים ומהנים וכתובים להפליא.

אם תרצו.

הטבה לקוראות וקוראי הבלוג: הנחה בחנות המגדלור בקניה במקום או באזכור הבלוג בקניה טלפונית