"..סבתא אומרת שהכל מכתוב. הכל אלוהים מחליט."  (עמ' 321)

כזאת היא אמה של עירית ברנע. שום טיל שנופל לא יחריד אותה, והיא לא תקום ותסע מביתה אל בית בתה, רק משום שנופלים טילים. אם אלוהים יחליט לקחת אותה הוא יקח. כמו שלקח את אישה, אביה של עירית, פעם, בים, כשיצאו, כל המשפחה, וחיכה במים שהילדות, עירית ורוזי החברה-הכי-טובה שלה, יגמרו כבר לאכול, ולרגע לא הסתכלו, והוא לא היה יותר. מערבולות כך הסבירו להן אחר כך.

וכך היא גדלה, עירית, עם חסר, חלל בלב, כל הזמן. עם העצב שבא בלי אזהרה מוקדמת. עם הדמעות.

עירית נשואה לאריק, ויש להם שלושה ילדים. פעם היתה ביניהם אהבה גדולה, ענקית, אהבה מאושרת, כמו שכתבה שימבורסקה. אהבה כמו שפגשתי כבר, אצל איריס אליה-כהן, אהבה שאין לה גבולות ואין לה זמן, אהבה שיכולה לכלות בקיומה, או אם פתאום חדלה להתקיים.

נפגשו באוניברסיטה, היא עם משאות צערה על מות אביה, עם המשא של מה שהיום קוראים, אולי, ישראל השניה, זו שאנשיה באו מארצות ערב, לקחו עמם את השפה והאמונה והמנהגים. הוא עם משפחתו שהתפרקה עליו, אמו שעזבה לארץ אחרת, אביו שנישא לאשה אחרת, משא הילד הנטוש מאז.

ונולדה בהם אהבה וכמיהה בלתי פוסקת האחד אל השניה ולהיפך. אהבה שבה כל הצבעים מסביב דהים, כל האחרות והאחרים מורחקים מהם, קצת, נדחקים אל מעבר לשוליים בלתי נראים. כי הם מצויים רק האחד אצל השניה ולהיפך.

כבר ארבע שנים הם מצויים בתוך משבר מתמשך. משבר שהולך ומרחיק אותם האחד מן השניה, ובתווך הילדים. משבר שאין הם יודעים אם וכיצד יצאו ממנו. ואהבה גדולה שכזו יכולה לכלות בקיומה או אם פתאום חדלה להתקיים.

את איריס אליה-כהן הכרתי בספר הפרוזה השני שלה – "דושינקה, נשמה", וכבר אז התאהבתי בשפתה העשירה והמופלאה. אחר כך הגיע "גלבי" שמעבר לשפה המדויקת והנפלאה, הסיפור הרעיש במתי ארץ, וגם את נשמתי. את ספרה "גבר אשה ציפור" קראתי כאיש צמא במדבר שנתקל פתאום בבאר מים צלולים; מה מאד שמחה בו נפשי (מה גם שפחות או יותר הכרחתי את "ידיעות ספרים" ואפילו את "עברית" להוציא אותו לקינדל). ואחריו התבשמתי ב"פלא". אבל את "מכתוב", הראשון, הביכורים, לא קראתי. עד עתה.

ושוב שמחתי לפגוש בשפתה הנפלאה והמיוחדת, בכתיבת הפרוזה השירית כמעט, ואפילו יכולתי, בהכירי את כתיבתה המאוחרת יותר, לזהות את הנתיבים בהם הלכה מאז.

משפט כמו –

 "… כי חבל צער ספוגי ומלוח נכרך לי סביב הצוואר. נענב מאחורי עורפי בקשר כפול ומטיל אותי לאוויר כאילו נלכדתי בלולאת בוקרים". (עמ' 328)

יופיע רק אצל איריס אליה-כהן.

וגם אהבות גדולות שכאלה, שאני לא לגמרי מאמינה שיש (אבל שימבורסקה דווקא כן), פגשתי רק אצלה.

אהבה מאושרת – ויסלבה שימבורסקה (תרגום וקריאה: רפי וייכרט)

ספר מרנין לב ונפש.