ספר מתח טוב הוא כזה שקשה להניחו מן הידיים, והוא מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, וככזה "כוכב הצפון" בהחלט עושה את העבודה.
ספר מתח טוב מאד הוא כזה שהוא לגמרי הגיוני, ויכול להיות, וככזה "כוכב הצפון" לא לגמרי מגשים את ייעודו.
אלא שהספר הזה נלקח מ"מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא" בדיוק כדי שישמש מעין איוורור בין ספר רציני אחד למשנהו, ועל כן, ההגיון פחות חשוב כאן.

ג'נה וויליאמס היא אשה צעירה, אמריקאית, ממוצא מעורב; אמה ממוצא קוריאני, אביה אפריקאי אמריקאי, שהגיע לדרגה גבוהה בצבא, אלא שאז נעלמה אחותה התאומה של ג'נה, בחוף ים מבודד בקוריאה הדרומית, והשבר המשפחתי הכריע את האב והוביל, בסופו של דבר למותו.

מחצית המשפחה הנותרת, ג'נה ואמה, חיות בערך, על הסף, כל הזמן. ג'נה "קברה" עצמה בלימודים ועבודה כעוזרת מרצה במכללה, מומחית לענייני צפון קוריאה, המקדישה זמנה בין היתר לדיפלומטים בשירות החוץ.

הידע שלה, ויכולות המחקר והסקת המסקנות שלה, כמו התיאוריות הרעננות והמקוריות שלה, משכו את תשומת לבם של אנשים בסי.איי.איי., והיא התבקשה לסייע בתקופה בה צפון קוריאה התחילה לאיים על העולם עם תוכנית הגרעין שלה.

צפון קוריאה, תחת שלטונו המוחלט של  קים גו'נג-איל.

…באופן פרנואידי מעוות קים ג'ונג-איל הוא אדים מאד הגיוני. הוא הטיפוס השורד, שקיבל קלפים עלומים ומשחק בהם בכישרון רב. כלי הנשק שלו שומרים עליו מפנינו. הרעב שומר עליו מבית. בני עמו חושבים רק איך להשיג את הארוחה הבאה שלהם, לא על מרד. והוא יהרוג כמה שצריך מהם כדי להישאר בשלטון." (עמ' 81)

כך טוענת ג'נה, בפגישתה עם מזכירת המדינה לדיון באופציות הפעולה של ארצות הברית מול פיונגיאנג.

בפרקים אחרים בספר, החוצים את סיפורה של ג'נה כמו רוכסן, לעתים, פרק מכאן ופרק משם (אם כי לעתים פרק אחד לא מספיק, ואז ישנם מספר פרקים עוקבים באותו הנושא), מתוארים חייה של אשה לא צעירה באחד האזורים המרוחקים בצפון קוריאה, החיים על סף רעב תמידי, תחת עינם הפקוחה תמיד של שירותי הבטחון למיניהם, על מלשיניהם. ועוד מתוארים חייו של פקיד בכיר בן לאנשים שנאמנותם לשליט ולמדינה בלתי מעורערת, וההשכלה הרחבה שזכה לה, הפכה אותו לנכס דיפלומטי, והוא נשלח לארצות הברית עם משלחת לדיונים בענייני תוכנית הגרעין והסכמים אפשריים עם  האמריקאים להקפאה, ולו חלקית של תוכנית זו.

וכך לוקח אותנו הסופר בסיפור מהפך דפים לגמרי, על פני כל אותם סיפורים, שהקוראת עוצרת עצמה מלצעוק לו (הוא לא מבין עברית, והספר יצא לאור כבר לפני מספר שנים, אז זה מאוחר מדי), שיותר מדי דברים לא הגיוניים קורים בסיפור.

מן הצד השני, ובאחרית הדבר לספר, לא מעט תיאורים נאמנים, ככל הנראה, למציאות כפי שהיא מתקיימת בצפון קוריאה, משום שהתחקיר שנערך לקראת הספר הזה בהחלט מקיף.

לא יכולתי שלא להרהר, לעתים, בהבדלים שבין הספר הזה לבין "בנו של אדון היתומים" המצוין, שהצליח לספר משהו מסיפורה של צפון קוריאה, מבלי להפוך לחסר הגיון.

ובכל זאת – זהו ספר מתח ראוי בהחלט, וככזה כדאי לקראו.