פעם, כשהייתי נערה וקראתי בערך כל דבר, התגלגלו לידי כמה וכמה ספרי "הרומן הרומנטי" משל מיילס אנד בון, ספרים שזכו, כך הבנתי שנים רבות אחר כך, למחקר מקיף בעניין הרגלי הקריאה של המעמד הנמוך (יחסית), מחקר שקראתי חלקים ממנו במסגרת לימודי בתחומי הדמוקרטיה הרב-תחומית.

בספרים האלה, שהם גלגול מתקדם של מה שכונו פעם "רומנים למשרתות" (כמה משרתות באמת יכולות היו לקרוא אותם רומנים?), היו תמיד סיפורי אהבה, תמיד בין אשה ממעמד נמוך, עניה, לגבר בעל רכוש ונסיון, ובכל הספרים, לאחר שהתגברו על כל מיני קשיים, התאחדו הגיבור והגיבורה באהבה גדולה.

זו היתה מין נוסחה שכזו, שהצליחה לפרנס את כותבות (בעיקר) הספרים וכמובן את ההוצאה, וכפי שהבנתי, יש המשך ישיר לספרים האלה, בדמות הרומנים הסמי-אירוטיים הנכתבים כיום.

הספר הזה הגיע אלי דרך "עברית", כשהתקנתי את האפליקציה, יחד עם עוד כמה ספרים חינמיים, ונשאר שם, עד שהגיע יום חמישי בלילה, ולא הצלחתי לבחור ספר לקרוא, מבין כל הספרים הממתינים לי הן על המדף, הן ב"קינדל" והן ב"עברית". בסופו של דבר קניתי איזה ספר מתח ב"עברית" רק כדי שיתברר לי שכבר קראתיו (בקינדל), ועלי להתחיל בהליך זיכוי, אז בחרתי ב"עסקת נישואים", שהתברר כספר שאפשר להגדירו כנוסחתי עד זרא.

אשה צעירה, יפה ביותר, זקוקה לכסף באופן מיידי כדי שהוריה לא יצטרכו למכור את ביתם, נישאת בעסקה לגבר, יפה ביותר לא פחות, שהוא אח של חברתה הטובה, הזקוק לאשה באופן מיידי כדי לעמוד בתנאי הצוואה של דודו המוריש לו מניות שליטה בחברה, ובלבד שיהיה נשוי עד תאריך מסוים.

בני הזוג הכירו פעם, כשהיו ילדים, ובעיקר הקניטו האחד את השניה. עכשיו שניהם נכנסים בברית הנישואים לאחר החתימה על ההסכם, וכל הספר עוסק באיך הם לא מצליחים להודות האחד בפני השניה על משיכתם, אהבתם, וכדי למלא את הרווחים בין האירועים, נוספו קצת זיונים שאמורים להלהיט את הקוראת (שבעיקר דפדפה בהם במהירות, משום שהיו בעיקר קלישאתיים להחריד).

בכלל – כל הספר הזה נודף קלישאות, ואין בו שום דבר חוץ ממילוי הזמן, עד שהחלטתי מה לקרוא.

ובשורה התחתונה – גם  כרומן רומנטי הוא לא ממש מעניין.

לא על הספר הזה תהיה גאוותי.