הוּא מֵת; וְכֻלָּם מְסַפְּרִים אֶת שְׁבָחָיו
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת – הוּא הָיָה פֵּדוֹפִיל מְתֹעָב
.

בְּכָל עֶרֶב שְׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה עֶרֶב סֶרֶט,
הוּא הָיָה בּוֹחֵר נַעֲרָה אַחֶרֶת
לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ, לִרְכֹּן לְעֶבְרָהּ,
לְהַעֲבִיר אֶת יָדוֹ עַל חֶלְקַת שְׂעָרָהּ
וּבֵין יְרֵכֶיהָ, אוּלַי גַּם שָׁדֶיהָ..
הִיא לֹא תִּצְעַק. אֶת זֶה הוּא יוֹדֵעַ.
גַּם לְיָדִי הוּא יָשַׁב כָּךְ, לִפְעָמִים,
אוּלַי הָיָה זֶה "תּוֹרִי".
אֲבָל לֹא דִּבַּרְתִּי, כִּי לֹא מְדַבְּרִים.

כִּי לֹא דִּבַּרְנוּ, לֹא הָיָה מָה לוֹמַר
אוֹ לְמִי, לֹא הָיוּ עוֹשִׂים עִם זֶה דָּבָר!
אֶת הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת שָׁלְחוּ לַמִּכְבָּסָה.
אֶת כְּבִיסַת הַנְּשָׁמוֹת אַף אֶחָד לֹא עָשָׂה.

אִם תֹּאמְרוּ – זֶה הָיָה מִזְּמַן, לָמָּה נִזְכַּרְתְּ רַק עַכְשָׁו?
כִּי הוּא מֵת, וְכֻלְּכֶם מְסַפְּרִים אֶת שְׁבָחָיו
וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר – הוּא הָיָה, גַּם, פֵּדוֹפִיל מְתֹעָב.

כִּי, בֶּאֱמֶת, לָמָּה רַק עַכְשָׁו אַתְּ נִזְכֶּרֶת?
אֲבָל אֵין לִי שׁוּם בְּרֵרָה אַחֶרֶת.
כֻּלָּם מִסָּבִיב מְדַבְּרִים אֶת שְׁבָחָיו
וַאֲנִי יוֹדַעַת – הוּא הָיָה פֵּדוֹפִיל מְתֹעָב.

כִּמְעַט מִתְבַּגֶּרֶת, בִּקְצֵה הַיַּלְדוּת
“רוֹצָה לְטַיֵּל?" הוּא שָׁאַל, כְּאִלּוּ בִּתְמִימוּת
. יַלְדָּה מְנֻמֶּסֶת לֹא אוֹמֶרֶת סְתָם "לֹא" כִּתְשׁוּבָה
הִיא תִּמְצָא אֵיזֶה תֵּרוּץ, אֵיזוֹ סִבָּה חֲשׁוּבָה.
עַל סַף הַבַּגְרוּת, יַלְדָּה עֲצוּבָה,
עוֹד אֵין לָהּ מִלִּים לְהַגְדִּיר אֶת מַצָּבָה.
אֵיךְ בִּזְמַן שֶׁנָּהַג, לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ,
יָדוֹ הַיְּמָנִית נִדְחֲפָה בֵּין הַיָּרֵךְ
הַשְּׂמָאלִית לַיְּמָנִית, וְלָשָׁה וּבָחֲשָׁה;
לֹא אָמְרָה דָּבָר, אוּלַי הִתְבַּיְּשָׁה?
הַגּוּף מִתְכַּוֵּץ, אֲבָל הַמְּכוֹנִית נוֹסַעַת,
אִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בַּדֶּרֶךְ, וּמָה אַתְּ יוֹדַעַת?
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁזֶּה לֹא נָעִים לָךְ, אֲבָל אַתְּ לֹא מְדַבֶּרֶת.
שָׁתַקְתִּי אָז. לֹא יָדַעְתִּי אַחֶרֶת.

כָּךְ, בְּעֶרֶב אֶחָד –עִדַּן הַתְּמִימוּת נִגְמַר.
וּמֵאָז לַחַיִּים יֵשׁ טַעַם קְצָת מוּזָר
לֹא מָתוֹק וְלֹא מַר
מוּזָר.

הוּא לֹא הָיָה הַיָּחִיד, הָיוּ גַּם אֲחֵרִים
(הָיָה, לְמָשָׁל, הַמַּדְרִיךְ בְּחֶבְרַת הַנְּעוּרִים
אוֹ חֲבֵר הַגַּרְעִין, וְשֶׁמָּא – חַבְרֵי הַגַּרְעִינִים)
הָיוּ עוֹד – אֲבָל הוּא הָיָה רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹנִים.
זֶה שֶׁאַחֲרָיו הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת.
אֶת חֶלְקָם שָׁכַחְתִּי, אוֹתוֹ אֲנִי זוֹכֶרֶת.

הוּא הִמְשִׁיךְ וְנִסָּה לֹא מְעַט פְּעָמִים
אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת הַכֹּל, לֹא כָּל יוֹם
רַק לִפְעָמִים.

מָה עָשְׂתָה הַסְּבִיבָה, מָה עָשׂוּ הַמְּבֻגָּרִים?
לֹא כְּלוּם, הָיוּ לָהֶם עִנְיָנִים אֲחֵרִים.
וַעֲדַת הַחִנּוּךְ, וַעֲדַת חֲבֵרִים
לֹא עוֹסְקִים בִּתְקִיפוֹת מִינִיּוֹת כְּנֶגֶד מִתְבַּגְּרִים.
לֹא שׁוֹאֲלִים, לֹא מְבָרְרִים.
אֵין צֹרֶךְ, לְמִי זֶה נָחוּץ?
לֹא מְדַבְּרִים עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בַּקִּבּוּץ.

אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת, וּמַגָּע יָדָיו עֲדַיִן כְּמִכְוַת אֵשׁ עַל בְּשָׂרִי.
אֲנִי לֹא לְבַד, הָיוּ עוֹד, אֲבָל לֹא מְדַבְּרִים.
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹתֶקֶת.
עַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא מֵת, מִגְּרוֹנִי מִזְדַּעֶקֶת
צְעָקָה.
כִּי שְׁתִיקָה מְכַרְסֶמֶת כָּל הַשָּׁנִים
גַּם אִם עָבְרוּ עִדָּן וְעִדָּנִים.

עַכְשָׁו הוּא מֵת – וְכֻלָּם מְסַפְּרִים אֶת שְׁבָחָיו.
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם – הוּא הָיָה פֵּדוֹפִיל מְתֹעָב

23 אוקטובר, 2021