לאן נעלם דויד וייזר – פאבל הילה

דויד וייזרשלושה ילדים, כמעט נערים, המספר ועוד שניים מחבריו, נקראים ללשכת האדון המנהל (מנהל בית הספר), כדי להסביר לאן נעלם דויד וייזר.

 וייזר, ילד – כמעט נער בעצמו, יהודי ככל הנראה, שאין לו הורים והוא גדל אצל סבו (האם זהו באמת סבו?), מושך אחריו את שלושת הנערים, וגם נערה אחת, בחוטי קסם, ביכולות מדהימות בתחומים שונים, בידע נרחב, ובעיקר בעל כריזמה בלתי מצויה, של מנהיג.

 הזמן – קיץ, חופשת הקיץ; המקום: העיר גדאנסק, שהיתה פעם דנציג וחזרה להיות גדאנסק; עדיין עיר קטנה וקרתנית בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת, עיר שיש לה חוף ים המושך נופשים בדרך כלל.

 אבל בקיץ הזה – הקיץ שבו נעלם דויד וייזר, היה חם; והיום, מסיבה שאינה ברורה, החל לפלוט דגים מתים, והפך ממקום שנעים להיות בו למקום שהכל מתרחקים ממנו. קיץ מוזר ולא רגיל, ממש כמו הנער דויד וייזר.

ואז – דויד וייזר נעלם.

 וכל הספר הזה הוא נסיון להבין את המהלכים שהביאו להיעלמו; "אינני זוכר מי אמר את המשפט 'אני חי כדי לכתוב, ואני חושב, שללא קשר לנסיבות, ראוי להקדיש את החיים להסברת הכאוס כמו הסדר'. חלקו הראשון של המשפט נשמע קיטשי, ואני לא חי כדי לכתוב, אבל חלקו השני קרוב אלי איכשהו, במיוחד עכשיו, כשאני ממלא שורות בתקווה להבין לבסוף מה שיני יכול להבין, שאראה, לבסוף, את מה שלא ראיתי קודם לכן, שאבחין בין סדר לכאוס, או שבכאוס יתגלה איזשהו סדר שונה, לא נודע עד כה."

 ובין סיפורי מעלליו של וייזר, שלושת הילדים – כמעט נערים והנערה, נפרס סיפורה של העיר גדאנסק, על רחובותיה, מוסדותיה, מסילות הרכבת – זו שבשימוש וזו שכבר לא, ערוץ הנהר, חוף הים, הפאב, חלקות האדמה הקטנות בפאתי היער, שניתנו לאנשים כדי שיוכלו לעשות לעצמם גינות (והרכושנות האיומה המתלווה לבעלות על חלקות האדמה הקטנות האלה); החברות האיתנה בין שלושת הילדים – כמעט נערים, וחיי היומיום בעיר הזו.

ובית המשוגעים, שממנו ברח משוגע אחד (שנהיה לתקופה קצרה מין ידיד לילדים כמעט נערים, גיבורי הסיפור הזה), משוגע לא נורמלי כי ".. איזה משוגע נורמלי רץ בבית-הקברות ומצלצל? איזה משוגע חובש קסדה לראשו ומתהלך ברחובות? משוגע נורמלי מתחזה לנפוליאון או למיצקביץ', גבירתי."

 ספר מעניין, פוקח עיניים ופותח דלת לעיר אחת, בתקופה אחת, לא ממש מוכרת.

 לאן נעלם דויד וייזר, מאת: פאבל הילה, הוצאת חרגול, תרגום (מצוין): מירי פז (224 עמודים)

 

(פורסם ב – 30 מרץ, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Weiser Dawidek – Pawel Huelle)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *