כנרת זמורה דביר

חנינה – מאיה וקסלר

איך להתחיל? זה ספר מתח, אבל לא באמת ספר מתח. אין גופה שצריך למצוא את הרוצח או הרוצחת. יש גופה, אבל כבר מהתחלה יודעת הקוראת מי הרג את מי ולמה. אין שום תעלומה שצריך לפתור. אבל יש חיים, שעד לפני איזה זמן היו רגילים לגמרי, פחות או יותר, כי אין באמת חיים רגילים לגמרי, וכל […]

הראשונות – שהרה בלאו

הראשונות הן הנשים הראשונות שהיו פעם, כשנכתב ספר הספרים. רוב רובו של הספר הזה מוקדש לגברים, כי ככה זה בעולם, את ההיסטוריה כותבים המנצחים, והפטריארכיה ניצחה. אז, כשכתבו את התנ"ך. גברים כתבו את התנ"ך, ולכן הנשים מעטות בו. מעטות מאד. לחלקן אין אפילו שם (כמו כל מיני ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות – בתו של […]

מיומנה של אישה מתה – גואל פינטו

באחד הערבים ביריד הספרים האחרון, זה שהעתיק מקומו מככר רבין אל מתחם שרונה, נקלעתי לשיחה בין מספר אנשים, או שמא שמעתי רק חלקים מאותה שיחה, ובכל אופן, נאמרו בה דברי שבח על ספר שעדיין לא יצא לאור, אבל  הוא כבר הבטחה גדולה, "הספר של גואל פינטו" כך קראו לו, ואף השוו את כתיבתו לסופר גדול […]

נתיב העכברושים – פיליפ סנדס

אוטו וכטר, אוסטרי שהיה פושע מלחמה נאצי, מושל קרקוב בשנים 1939 – 1944, מושל למברג 1942 – 1944, האחראי על ניקוי השירות הציבורי האוסטרי מיהודים ועוד ועוד, בעל דרגה גבוהה בצבא ובשורות המפלגה, שברח, בתום המלחמה מפני בנות הברית, התחבא ברומא, תוך שיתוף פעולה שלא אוהדים מקומיים לנאצים, ומצא מותו ברומא, בבית חולים, תחת שם […]

אין מקום כזה – שפרה קורנפלד

כשהספר נפתח בתמונת קריעה משפחתית איומה ונוראה למדי, חשבתי לעצמי שעדיף היה שכל הסיפור היה דמיוני לגמרי, אבל מן הדברים שאמרה שפרה קורנפלד בראיונות עבר, ובראיון לרגל צאת הספר הזה, ברור למדי שהקריעה הזו מבוססת לגמרי על סיפור המוכר לה מגוף ראשון, אף אם, כפי שאמרה בראיון עמה, כי חלק מזכרונותיה אינם הדברים כפי שחוותה […]

אהבה בנסיבות מחמירות – תמי שמש קריץ

(דו"ח נטישה) עד מחצית הספר, לערך, הגעתי, והחלטתי שאין לי ממש סיבה להמשיך. הוא לא רע, כלל לא רע. הוא פשוט לא טוב מספיק. למען האמת, מתישהו שבתי לתחילת הספר כדי לחפש את העורך, ולשאול אותו, למה לא קיצצת קצת? למה לא הידקת? למה צריך דימויים שחוזרים וחוזרים וחוזרים עד זרא? נעמה שטיינפלד יש לה […]

חג המשק – שני הדר

בשנים האחרונות אני נתקלת ביותר ויותר ספרים שעניינם הקיבוץ; לא כאלה העוסקים בהגשמה והפרחת השממה ושאר מלים גבוהות, אלא כאלה המגלים יותר מטפח של מאחורי הקלעים של אותן מלים גדולות וערכים וציונות ובכלל. ספרים שעניינם האדם, הפרט, היחיד או היחידה, החוויות הפרטיות והאישיות שהן, כך מסתבר יותר ויותר, גם לגמרי קולקטיביות, ורבות ורבים יהנהנו לעצמם […]

אלה יווניה קוראת ספרים