בריכה כמעט אולימפית – רוני ברודצקי

בריכה כמעט אולימפיתבעיר אחת, צפונית מכאן, ובמונחים מקומיים – צפונית מאד, חיים כל מיני אנשים, שרובם מכירים את רובם, הילדים לומדים באותו בית ספר, מתבגרים יחד, המבוגרים נפגשים, מתחתנים זה עם זו, מתגרשים, יש בה מרכז מסחרי חדש, ומרכז מסחרי ישן, יש בה עשירים יותר ועשירים פחות, ומי שמוגדרים כ"הכי עשירים"; אחד כי יש לו מפעל לנקניקים ואחד כי יש לו מפעל לאסבסט.

ויש בסמוך עיר, או עיירה שתושביה ערבים, והם מהווים מקור לפחד וליחסי שכנות טובה גם יחד. פחד וחשדנות הדדיים, כמובן, כי הערבים מפחדים מן היהודים לא פחות משהיהודים מפחדים מהערבים, וכך יכול "הערבי" להוות התראה בא"ש לילה של הצופים, רק מעצם נוכחותו. לא ברור לאף אחד למה הוא מסוכן, או אם בכלל, אבל הוא ערבי, האחר.

וישנו הערבי שנרצח, ואף אחד לא יודע על ידי מי, ויש מרכז מסחרי על שמו – דקואר סנטר, שגם היהודים קונים שם כי כדאי.

ויש סרטן שמתפשט בכל מיני אנשים, שמקורו בחוף המורעל, כי העיר שוכנת לחוף הים, ואנשים אוהבים ללכת לים, ומי שיכול להרשות לעצמו מתגורר בסמוך לים, והסרטן הארור אינו מבדיל בין אלה לאלה, ואיפה שהוא יכול – הוא מתנחל.

ולכל איש ואשה, נער ונערה, כמו לכל אדם בכלל, יש סיפור. וצריך רק לדעת לספר.

ישנה הנערה, בתה של הקב"טית של העיר, זו הלוקחת תפקידה ברצינות גמורה, וכל הזמן נמצאת "בהיכון" שמא יגיעו מחבלים, והבת עולה, בניגוד לכל הכללים לטרמפ עם נהג ערבי.

וישנו עמינדב, מורה בבית הספר, יפה כמו אל, והתלמידות מאוהבות בו, או כך נדמה, ואחת מהן, שהיא אולי תלמידה מיוחדת במינה, שאבא שלה לא בבית ואמא שלה נעה ונדה משני צדי ההתמוטטות הצפויה, והיא נשארת כל יום אחרי הלימודים, כדי ללמוד עוד קצת.

עמינדב ונאוה אשתו, הגיעו לעיר לפני כמה שנים, מן הקיבוץ, בגלל איזה עניין, ומאז הם שם, בתקופת "התאווררות" ויום אחד יחזרו.

לפעמים הסיפור עובר מדמות אחת לדמות אחרת, קשורה אליה; כך עובר הסיפור מרונה, שלומדת משחק, אל הוריה, גם הם עזבו פעם את הקיבוץ, ואביה חולה עתה, והולך ודועך. אהבה כמו שיש בין הוריה קשה למצוא, ועכשיו האב עומד למות. בנם, תום, כוכבו של סיפור אחר, נמצא תמיד במדבר, מדריך טיולים של נערים מבתי ספר שונים, שהטבע לא ממש מצליח לעניין אותם לגמרי.

וכך, מסיפור לסיפור, מדמות לדמות, מתוודע/ת הקורא/ת לחיים בעיר הצפונית הזאת (שמן הסתם מי שמתגורר בה, יראה בה אולי רומן מפתח, ויחפש מיהו מי), ולאנשים והנערים החיים בה.

ולבם של הקוראים יצא אל האנשים הללו, כל אחד מהם, הנושאים מכאובים בלבם הם.

 

בריכה כמעט אולימפית – רוני ברודצקי. הוצאת זמורה ביתן. 256 עמודים

 

לרכישה

לרכישה דיגיטלית

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *