סודות של חיים מופלאים – סוזן מייסנר

את הילדים שפונו מלונדון בתקופת הבליץ, ימי מלחמת העולם השניה, הכרתי כבר ב"נרניה", אלא ששם הילדים עברו לעולם אגדי, מיד עם הגיעם לכפר, וענייניהם בחיים "האמיתיים" התפוגגו אל תוך הסאגה המופלאה. על לונדון בתקופת הבליץ קראתי ב- “A God in Ruins”  הנפלא של קייט אטקינסון, וגם ב"גברת בירד היקרה", אבל "סתם" ילדים, במקרה הזה – ילדות, שפונו אל הכפר, והבליץ על לונדון שינה את חייהן לגמרי, את אלה הכרתי כאן, ב"סודות של חיים מופלאים".

"… אני מוקפת שדות קטיפתיים, משובצים חורשות עצים וזרועים בתים שחן עתיק יומין של ספרי מעשיות מחלחל מהם. כמה מהגגות הסמוכים מכוסים סכך וכמה מהם לא, אבל לכולם קירות חיצוניים מאבנים זהובות גוון, שנראות כאילו יהיה להן טעם של סוכריות חמאה אם תלקק אותן. …" (עמ' 13)

אמי וג'וליה דאונטרי, בנות לאם בלתי נשואה, ולשני אבות שונים, פונו אל הכפר, מקום יפה וקסום, לאחר שהגרמנים כבשו את צרפת והיה חשש ממשי להתקפות על לונדון. במקרים שכאלה רצוי וכדאי לפנות את אלה שלא יוכלו להועיל בשום פנים ואופן, ובכך להגן עליהם. אלא שאמי, בת-חמש-עשרה-כמעט-שש-עשרה, נערה צעירה ואחראית למדי, בדרך כלל, שכבר הצליחה למצוא לעצמה משרה חלקית בלונדון של לפני המלחמה, ואפילו הבטחה מעורפלת לקריירה עתידית בתחום עיצוב שמלות, לא אהבה במיוחד את הרעיון של לחיות בכפר, ולהחמיץ ראיון מבטיח עם מי שיוכל אי פעם לקדם את הקריירה שלה, אם תהיה לה כזו, כי מלחמה, ומי יודע כמה זמן תימשך.

בהחלטה של רגע, מחליטה אמי בת-החמש-עשרה-כמעט-שש-עשרה, היודעת כל, ככל (או רוב) הנערות בגילה, לשוב ללונדון, ואחותה ג'וליה, המתעקשת להצטרף, נוסעת עימה.

אלא שאז, בסמוך להגיען, התחילה המתקפה על לונדון, ומשום שהיו בשני מקומות שונים, נפרדו דרכיהן, דומה שלתמיד.

"'אני אומרת שכשאת מחליטה החלטה כלשהי, גם אם זו החלטה גרועה, את כבר שיחקת בקלפים שברשותך. את לא יכולה לחיות את החיים שלך כאילו כל הקלפים עדיין בידיך." (עמ' 294)

"אנו בוחרות את הבחירות שלנו.. בעולם שאינו מושלם.  נכון, הלוואי שהיינו עושות בחירות אחרות… אבל מי מאיתנו יכולה לומר שאם היינו בוחרות בחירות אחרות, שום דבר רע לא היה קורה לאנשים שאהבנו?" (עמ' 299)

הסיפור כולו סופר לקֶנְדְרה, סטודנטית להיסטוריה, שהוזמנה לשמעו לרגל חגיגות יום ההולדת ה- 93 של איזבל.

"…'טוב, אז קודם כול, אני לא בת תשעים ושלוש, ולא קוראים לי איזבל.'" (עמ' 24)

לאורך כל הספר נפרשים חייה של אמי, שהחלטה אחת שהחליטה, פזיזה אולי, בלתי שקולה אולי, אבל החכמה שבדיעבד אינה חכמה כלל, כי מי יכולה היתה לדעת שממש באותו יום יחלו הגרמנים בהפצצות מסיביות, חוזרות ונשנות, על לונדון, מלחמת התשה מרוכזת כנגד אוכלוסיה אזרחית, שנועדה לזרוע יאוש ודמורליזציה בקרב האנשים. החלטה ששינתה את כל חייה, וכל שאיפותיה. כל מטרתה מאז היתה למצוא את אחותה הצעירה ממנה, וכל שנדרש ממנה היה ללמוד לחיות עם תוצאות ההחלטה, ועם הכאב הנלווה אליה, והפחד, הפחד התמידי שאולי לא תצליח. הפחד לחזור למקומות בהם היתה בנסיבות מסוימות. הטראומה של אחרי המלחמה.

"…פחד נורא יותר מכאב, נראה לי. הכאב מרוכז, ניתן לזיהוי ונעלם לאט אם מחכים. פחד הוא כבדות שאת לא מסוגלת להתפתל ולהשתחרר מתחתיה. את פשוט צריכה למצוא את הרצון לקום איתו על הרגליים ולהתחיל ללכת. הפחד לא מתחיל להיעלם עד שאת עושה את הצעד שנדמה לך שאת לא מסוגלת לעשות." (עמ' 337)

הספר הזה, למרות הנושאים ה"כבדים" שבו, אינו ספר "כבד" או מעיק כלל, אלא כזה הנקרא בשטף (אלמלא החיים עצמם היה נקרא אף מהר יותר). אין זה רומן היסטורי המלווה מאורעות גדולים, או אישים גדולים, אלא רומן מינורי, על רקע תקופה נוראה, המאיר פינות נסתרות שלא היו מוכרות לקוראת עד עתה.

ספר חביב, שלמרות "קלילותו" נראה שיישאר עמי עוד זמן.

 

".. אני מבינה שאין סודות לחיים מופלאים. יש רק אמת פשוטה אחת – שעלייך לסלוח לעצמך על כך שהיית מסוגלת לבחור רק את הבחירות שלך, ולא את אלו של אדם אחר." (עמ' 391)

 

 

 

סודות של חיים מופלאים – סוזן מייסנר. תרגום: דורית בריל פולק. הוצאת: מודן. 396 עמודים

Secrets of a Charmed Life – Susan Meissner

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (אין לקינדל)

 

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *