לא תוכל לחזור הביתה – תומס וולף

הסיפור עצמו קצר למדי. אם ממש נרצה אפשר להציגו בכמה פסקאות ותו לא. סופר צעיר, אמריקאי, מוציא לאור את ספרו הראשון, רגע לפני המשבר הכלכלי הגדול של 1929. ספר המבוסס על חייו בעיירה מרוחקת וקרתנית. במהלך כתיבת הספר השני והוצאתו לאור, נוסע לאנגליה, ולאחר מכן לגרמניה, בכל אחת מהן שוהה תקופת מה, וכך נהיה עד לתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה, אחר כך חוזר לאמריקה.

ממש כמו חייו של תומס וולף, אם נעיין באחרית הדבר המצוינת של עודד וולקשטיין הספר הזה – ספרו השלישי במספר של וולף – שיצא לאור אחרי מותו, מתאר את שלבי ההוצאה לאור של שני ספריו הקודמים, כולל תיאורים של אירועים שונים בהם נכח, ואנשים שונים איתם נפגש, ממש כמו גיבור ספרו: ג'ורג' וֶבֶּר.

ואולי אפשר היה לקרוא את תולדות חייו של וולף כדי להכיר את כל הסיפור…

אלא שמעבר לסיפור, מעבר לאנשים ולאירועים, יש כאן תיאור מונומנטלי של חיים, של תקופה, ירידה לדקויות ולפרטי פרטים המאפשרים לקורא/ת לטעום, להריח, להבין, לדעת, לראות ממש כאילו הי(ת)ה שם בתחילת המאה העשרים.

החלק הראשון – תיאורה של ניו יורק ערב המשבר הכלכלי הגדול ב- 1929, דרך סיפור מסיבה הנערכת בביתה של המאהבת של הסופר ובעלה, מסיבה אליה מוזמנים אנשי ונשות החברה הגבוהה של העיר, מסיבה שכמויות המזון שבה, הפאר, ההדר, הדקדנס בעצם, כאילו כדי להצביע על המפולת הבלתי נמנעת.

או, תיאור ביקורו של הסופר בעיירת הולדתו כדי להשתתף בהלוויתה של דודתו. תיאור הכולל את מסעו ברכבת, יחד עם אנשים שהכיר פעם, אנשים מוכרים וזרים בו בזמן. ובמהלך הביקור בעיירה, במפגשיו עם אנשיה, הוא רואה סביבו בהלת נדל"ן המתבטאת במכירה וקניה על הנייר של שטחים, תוך התחייבויות דמיוניות לבנקים, מין חינגה מטורפת, הסוחפת כמעט את כולם, והמסתירה מאחוריה, אף היא, אותה מפולת העתידה תיכף להגיע. וההכרה אליה הגיע, כי מה שהיה פעם ביתו, אינו עוד כשהיה, וכי אי אפשר באמת לחזור הביתה.

"הדרך היחידה להסביר את מה שקרה אז היא לומר שהיתה "איזושהי תחושה באוויר ". נדמה היה שכולם מרגישים שקיים סיכוי לכסף קל ומהיר . התרחשה התרחבות מהירה ומרתקת לכל הכיוונים , ונדמה שצצו אפשרויות של עושר, מותרות ועוצמה כלכלית שלא חלמו עליהם עד כה, הממתינות לאדם הנועז שינצל אותן" (*).

"הביקור הזה בליביה היל, שחלם עליו פעמים רבות כל כך כַּשיבה הביתה, ובסופו של דבר לא היה כך בשום פנים ואופן, היה למעשה פרידתו לשלום מכל זה. נפרם הקשר האחרון שחיבר אותו לאדמת הולדתו , והוא ייצא מכאן לברוא חיים לעצמו כפי ששׂוּמה על כל אדם לעשות – לבדו." (*)

המסיבה ההיא, בניו יורק, מסתיימת בשריפה בבניין. שריפה שבעקבותיה "איש לא נפגע", חוץ מאלה שאין סופרים אותם, עובדי הבניין. שריפה שחוגגי המסיבה התייחסו אליה כאל עוד חוויה, שאך העצימה את חווית המסיבה.

בתקופה שלאחר צאת הספר לאור, החל ג'ורג' לקבל מכתבים, רובם מכתבי נאצה מתושבי העיירה, שנדמה היה להם שהם מוצאים את עצמם בדמויות הספר. בתקופה הזו עבר להתגורר במרתף טחוב ואפל בברוקלין, והפך לעד לתחילתו של המשבר הכלכלי הגדול, ולהשפעותיו על האנשים; הרעב, האבטלה, הנדודים בחיפוש פרנסה, העוני, הדלות, הפיכת אנשים לקבצנים חסרי בית.

"הרומן שלו, "הביתה אל ההרים שלנו", ראה אור בשבוע הראשון של נובמבר 1929. נדמה כי אל התאריך הזה, בשל אותן התרחשויות אקראיות המשפיעות לעתים כה קרובות על האירועים בחיי אנוש כאשר מתבוננים בהן במבט לאחור, נִלווה יסוד הרה-גורל, הואיל והתאריך תאם כמעט במדויק את ראשיתו של השפל הגדול באמריקה." (*)

דומה שראה חלק מן העתיד להתרחש, במין מבט מרוחק, ביקורתי משהו.

בהמשך, כאמור, נסע ג'ורג' ובר לאירופה: לאנגליה ולגרמניה. במהלך שהותו בגרמניה התוודע לתחילתו של המשטר הנאצי, לחוקים ולכללים שחלו על כולם, לחוקים ולכללים שחלו על יהודים. (לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו, מדוע לא יצאו משם עוד לפני המלחמה, עוד לפני הפתרון הסופי? איך יכולים היו להיות תמימים כל כך? ובכן – סצינה אחת המתרחשת ברכבת בה יצא ובר מגרמניה, ממחישה יותר מהכל ומאירה באור חדש – גם אלה שרצו לצאת לא ניתן להם היתר, ובלי היתר הורדו מן הרכבות ונשלחו אל גורלם.) במהלך שהותו בגרמניה, ובעזיבתו אותה, עלו בו לא מעט מחשבות על הדומה והשונה בין ארצו שלו לבין גרמניה, ויותר משראה את המפריד ביניהן, ראה את המשותף ואת מה שיכול להיות, אם אמריקה לא תתעשת.

"הערב, במשך מאה רגעים שונים ונבדלים זה מזה של מציאות מרוכזת, התגלתה לו מהותו של אותו עולם. הוא ראה אותו במערומיו, ללא כל אמצעי הגנה. התברר לו כיצד הוקמה הפירמידה החלולה הזאת של המבנה החברתי הכוזב – וכיצד היא מוסיפה להתקיים – על דמם וחֶלבָּם, זיעתם וייסוריהם של האנשים קשֵי היום." (*)

"…שאמריקה הגיעה אל סופו של משהו, ואל תחילתו של משהו אחר. אלא שאיש לא ידע מה טיבו של אותו משהו אחר, …" (*)

"אני חושב על אמריקה . . . לפעמים נדמה לי ", המשיך באִטיות, כאדם המגשש את דרכו בחשֵכה בדרך לא מוּכרת, " שאמריקה סטתה מהמסלול איפשהו – בערך בתקופת מלחמת האזרחים , או די מהר אחריה . במקום להתקדם ולהתפתח בקו שבו החלה את דרכה , היא הוסטה לכיוון אחר  –  ועכשיו אנחנו מביטים סביבנו ורואים שהגענו למקומות שלא התכוונו להגיע אליהם. פתאום אנחנו תופסים שאמריקה הפכה למשהו מכוער – ומרושע – ומושחת בשיא עוצמתו, שיש בה עושר הבא בנקל ושוחד וזכויות-יתר . . . והגרוע מכול הוא אי-היושר האינטלקטואלי שהניבה כל השחיתות הזאת. אנשים פוחדים לחשוב בצורה מפוכחת – פוחדים לעמוד פנים אל פנים מול עצמם – פוחדים להתבונן בדברים ולראותם כמו שהם." (*)

הספר הזה, יותר משהוא מספר סיפור, הוא מספר תקופה ומאיר אותה בזרקור. והריהו עוד הוכחה לכוחה של הספרות מעבר לקורות העמים וספרי ההיסטוריה, לתאר את הלכות החיים, האווירה, החיים עצמם.

מומלץ מאד

לא תוכל לחזור הביתה – תומס וולף. תרגום: עודד פלד. אחרית דבר: עודד וולקשטיין.  הוצאת: כרמל.  613 עמודים.

You Can’t Go Home Again – Thomas Wolfe

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (כולל קינדל)

*  הספר נקרא בפורמט דיגיטלי ועל כן אין מספרי עמודים במובאות

אלה יווניה קוראת ספרים