חבורה שכזאת היינו – פוצ'ו (ישראל וייסלר)

חבורה שכזאתאת הספר הזה קראתי, בהמשכים, במשך החודשיים האחרונים, אפיזודה או שתיים בין ספרים.

עד אשר הגעתי לקראת סופו לאותם קטעים שלא נכללו במהדורות הקודמות, ואז שקעתי בו עד תומו.

 חבורה שכזאת יצא לאחרונה במהדורה מחודשת, והוא כולל בתוכו סיפורים שלא הופיעו במהדורות הקודמות – סיפורים על פעילויות מבצעיות של גיבורי הספר (וההכשרה) דאז.

 פוצ'ו בסגנונו המיוחד והמוכר לוקח את הקורא(ת) למסע אל העבר, עת הכל היה תמים הרבה יותר, אידילי הרבה יותר – אל ניגודי האינטרסים שבין הקיבוץ המארח לצרכים המבצעיים, החברות שבין אנשים צעירים (היום קוראים לשכאלה: "ילדים"), נסיונות החיזור ההססניים (או שלא כל כך).

 מסע אל העבר שלנו, בשפה של אז שהיא עכשווית מאין כמותה; ולטובת הצעירים יותר הוסיף פוצ'ו הערות שוליים: "כשנכדתי בת השבע-עשרה קראה את כתב היד, היא הפתיעה אותי בשאלות: סבא, מה זה הכשרה? מה זה הווי? מי זאת טוריה? ועוד מילים שלא עלה על דעתי שהיום נעלמו מהשפה העברית. לאור זאת מצאתי לנכון להוסיף בֵּאוּר לכל מילה שהיא סימנה לי. קורא שלא יזדקק לבאור יידע, למגינת לבו, 1 שהוא כבר לא נמנה על הדור הצעיר."

 סיפורים של יוסי, יוסקה, יוסל'ה, יוסיניו, ספי ועוד, כולם מבוססים על אנשים אמיתיים, חלקם עדיין חיים ומתהלכים בינינו. סיפורה של ההכשרה שבקיבוץ, שבו "יש דברים הנאמרים בישיבת מזכירות או באסיפות. יש דברים הנאמרים במקלחת, בארוחה, או בחדרים. יש דברים שאינם נאמרים. הם מצטברים שכבות שכבות, הופכים לחריצים על פני החברים, ואלה הופכים לקמטים ומתכסים באבק השנים. הוי, אבק השנים! ריבון העולמים, מה עושים אתו?"

 מומלץ לכל אוהביו של פוצ'ו המוזמנים להזכר בספרים של פעם, והפעם עם תוספת.

ומומלץ בכלל לכל אוהבי הספר העברי.

 "1 מגינת ליבו – צערו (ולא סטנט המורכב ליד הלב אחרי צינתור)"

 וגילוי נאות (ברוח הימים האלה, ובכלל): פוצ'ו הינו ידיד ותיק, ואף הוזמנתי על ידו לשיר בארוע השקת הספר בבית הפלמ"ח.

חבורה שכזאת היינו – פוצ'ו (ישראל וייסלר). הוצאת לשון. (301 עמודים)

(פורסם ב- 5.7.2009 בפורום הספרים של YNET)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *