מאחורי התמונות במוזיאון – קייט אטקינסון

מאחורי התמונות במוזיאון"…דברים נוטים בדרך כלל להפוך גרועים יותר ולא להשתפר. … אחרי הכל – ניתן לסמוך על האומללות באופן שלעולם לא יהיה ניתן לסמוך על האושר."

 רובי – המספרת – בת ונכדה ונינה למשפחה ענפה באנגליה; לא אנגליה הנעימה, הגשומה הירוקה – זו עם האנדרסטייטמנט המופלא, עם הנינוחות, עם ההומור הבריטי היבש, אלא אנגליה של מעמד הפועלים והאיכרים – אלה שעניים תדיר, יולדים ילדים רבים, לעתים רבים מכדי שאפשר יהיה לפרנסם או להשגיח עליהם, ילדים לא אהובים במיוחד – אולי אפילו מטרד במקרים מסויימים –ילדים ההופכים את חייהם של הוריהם, בעצם – בעיקר אמהותיהם – לבלתי נסבלים לעתים.

 זוהי סאגה משפחתית, משפחה ענפה – כל כך ענפה, שצריך לצייר אילן יוחסין רק כדי לזכור מיהו מי בתוכה – וכולה מסופרת, כאמור, מפיה של רובי זו ש – "אני קיימת! הורי יוצרים אותי לקול צלצולי חצות בשעון שעל האח בחדר שבקצה המסדרון. השעון היה שייך פעם לסבתא-רבא שלי (ששמה היה אליס) וצלצוליו העייפים מכריזים על התגשמותי. תחילתי בצלצול הראשון וסופי באחרון, כאשר אבי מתגלגל מעל אמי ושוקע בשינה נטולת חלומות… ברגע זה הפכתי משום דבר לדבר-מה, אמי העמידה פני ישנה – כפי שהיא מרבה לעשות ברגעים מעין אלה. אולם אבי קורץ מחומר קשוח ולא נתן לזה להרתיעו."

סיפורה של המשפחה נע בשני סיפורים מקבילים, המשתלבים זה בזה – פרק אחר פרק, כאשר פרק אחד מוקדש להווה – משפחתה של רובי, ופרק לאחריו – הערת שוליים הנוגעת לעבר, ובו עוד פרט ועוד פרט מתולדות המשפחה. משפחה שבורכה בילדים יפי תואר ביותר, ובילדים פחות יפים. אלה האחרונים בורכו במתת החיים, או שמא קוללו במתת הזכרון והגעגועים לאלה היפים ביניהם שהלכו לעולמם, תמיד טרם זמנם.

 בין מלחמות העולם, שמי שהלך אליהן לרוב לא חזר, ומי שחזר חזר אדם אחר – נישאים, עובדים, מהגרים, יולדות – לעתים ילדים בלתי חוקיים, חלקם נמסרים לאימוץ (כי כך מחייבת החברה), חלקם בורחים. לפעמים מתאהבים, בדרך כלל במי שאינו בן הזוג החוקי.

חיים.

 ויש גם תעלומה; למען האמת – אחרי "אקדח במערכה הראשונה" שקראתי בעבר, ציפיתי שגם הספר הזה ייפתח באיזו תעלומה. אבל לא, לא כאן. ב"מאחורי התמונות במוזיאון" התעלומה מתגנבת, לא מיד בתחילת הספר, אבל איפשהו באמצעו מתחילה מן הרגשת אי-נוחות קלה: יש כאן משהו לא ברור, משהו שמניע את הדמויות, אבל לא ברור מהו; מעבר, כמובן, לתחושת האומללות המלווה את הדמויות המרכזיות – אומללות נוספת, שלא ברור מקורה – אבל היא שם.

 זהו סיפורם של אנשים, סתם אנשים רגילים – בעיקר סיפורן של הנשים – בסאגה משפחתית המסופרת בשפה קולחת ועשירה (ובתרגום משביע רצון ביותר).

מומלץ ביותר

מאחורי התמונות במוזיאון – קייט אטקינסון. תרגום: יעל אכמון. הוצאת: ינשוף (388 עמודים)

(פורסם ב- 18.8.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Behind the Scenes at the Museum – Kate Atkinson)

אלה יווניה קוראת ספרים