מה את/ה יותר, יהודי/ה או ישראלי/ת? שאלה שנשאלת לא פעם, בוויכוחים פוליטיים בעיקר אבל לא רק; מה מקומה של הדת בלאום היהודי, מה מקומה הראוי של הדת היהודית במדינת ישראל, המגדירה עצמה כמדינת (בעיקר) היהודים, מה מקומם של ההיסטוריה היהודית והמיתוסים המכוננים של האומה, מה מקומם וחשיבותם של בני העם היהודי שאינם יושבים במדינת ישראל? כל אלה ועוד מוצאים מענה, חלקי לפחות, בספר רחב היריעה הזו, המרכז בתוכו את תולדות עם ישראל לאורך הדורות ועד עתה, תוך מתן דגשים לשאלות מהותיות וחשובות.

"בשנת ה- 71 לקיומה, עבור רבים מיהודי העולם ישראל היא מוקד החיים וההזדהות של העם היהודי כולו, וזאת למרות האתגרים והמאבקים הפנים-ישראליים בסוגיית הקונפליקט עם הפלסטינים ולמרות השסעים על רקע של זהות, תרבות וערכים המעוררים תהיות לאן מועדות פני המדינה כמגדירה את חיי היהודים והיהדות. במאה הישראלית נראית הריבונות יציבה ומשגשגת, וזהו הישגה העצום של הציונות. אך אופי המדינה ושאלת השייכות לה לא הוכעו עדיין, והדבר עלול לאיים אפילו על הריבונות עצמה. בתוך מדינת ישראל וגם בקרב יהדות אמריקה מתחולל מאבק איתנים סביב שאלות שונות: מיהו היהודי הלגיטימי? מה הם גבולות המתאר של היהדות? מהם הייעוד והאתגר של היהודים? מי דובר בשמם? ובאיזו סמכות?" (עמ' 38)

פרופ' שיין כבר בשם שבחר לספרו עונה על השאלה מי מכריעה את הכף – הישראליות על פני היהדות, ולאורך כל הספר עוסק בהנכחת והוכחת התזה הזאת, דרך הסקירה ההיסטורית המקיפה והמרתקת, ועד עיסוק בפוליטיקה העכשווית.

כמה וכמה פרקים עוסקים ביהדות הריבונית מול היהדות התיאולוגית, שיש לה או אין לה מרכז פולחני (בית המקדש): "אם ננסה לתמצת את סיפור היהדות התיאולוגית, אפשר לומר כי היהדות בבבל התגבשה בראש ובראשונה כחלופה לריבונות, וכך שימשה ירושלים מרכז פולחני, בעוד במקביל חי רוב העם היהודי מחוץ לארץ ישראל. .."(עמ' 46).

ככלל הדיון בריבונות היהודית בתקופת מלכויות ישראל מרתקת ומעניין להשוות את הדיון לדיון שהעלה בשעתו רינו צרור במאמרו "הריבונות השלישית איבדה שליטה", וכן לעסוק במקומה של הדת הפולחנית שאינה תלוית מקום (משחרב בית המקדש איבדו היהודים את מקום פולחנם הקבוע, והפכו את הפולחן למשהו שניתן לקיימו בכל מקום, ובכך אולי נשמר העם היהודי לאורך הדורות, שלא כמו העמים/דתות ששכנו כאן בעבר ונכחדו, אבל זה כבר נושא לדיון אחר).

בהמשך עוסק פרופ' שיין במעמדה של היהדות לאורך הדורות בצל הדתות המונותיאיסטיות החדשות יותר- הנצרות והאיסלם ולאחר מכן במקומם של היהודים במדינות הלאום בעידן ההשכלה ובעת החדשה, ועד התנועה הציונית.

פרק נוסף מוקדש ליהדות ארצות הברית ועוסק בקונפליקטים הפנימיים בתוך יהדות ארה"ב.

הפרק האחרון עוסק במדינת ישראל, ובקונפליקטים הפנימיים בתוכה, בין דת ומדינה, בין רשויות המדינה: "קרב איתנים זה בין בית המחוקקים הישראלי ובין בית המשפט העליון מתחולל כבר עשורים רבים. זהו קרב על ההיררכיה, על הסמכות המסורית העליונה בעם היהודדי, על האוטוריטה ועל זכות המילה האחרונה בהכרעות הריבון בממשלה ובכנסת. …" (עמ' 312).

הספר הזה הוא ברכה לכל אותם תלמידי הסטוריה יהודית וישראלית, משום שנאספו ורוכזו בו עיקרי המקורות הנוגעים לתולדות עם ישראל בעבר ובעת החדשה, ומי שרוצה להעשיר ידיעותיו/ה בנושא – הספר הזה בהחלט עונה על כך, אם תרצו להרחיב, הרי שמגוון המקורות אליו מפנה הספר "חוסך" חיפושים אחריהם. הספר הזה, למרות היותו ספר עיון, נקרא בעניין רב גם על ידי מי שאינם "זקוקים" לו לצורך לימודיהם, והוא מרתק ומעשיר.

ראוי גם לציין כי הספר נמנע מלהעמיק באותן מחלוקות שהביאו פעם אחר פעם לסופן של הריבונויות הראשונה והשניה (מלכות בית דוד ומלכות בית חשמונאי), ומהשוואה (מתבקשת?) למלכות בית ישראל השלישית. ישנה איזו נטיה להתעלם מהשסעים העמוקים, אלה שהובילו בעבר לסופה של מלכות בית ישראל, כאילו מתוך רצון להדגיש את החיובי על פני מה שנתפס כשלילי, אף אם בכך ישנה התעלמות מסוימת מסימני האזהרה.

ואף על פי כן, יש בו בספר מידע מקיף וממצה, וכדאי בהחלט לקראו.

המאה הישראלית והישראליזציה של היהדות – פרופ' יוסי שיין. הוצאת: ידיעות ספרים. 382 עמודים (כולל מראי מקום)

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)