"… חשבתי שבלי צ'יק לא הייתי חוווה שום דבר מהדברים האלה באותו קיץ ושזה היה קיץ נהדר, הקיץ הכי טוב אי-פעם, ועל הכול חשבתי בזמן שעצרנו את הנשימה והבטנו למעלה, מבעד לנצנוץ הכסוף ולבועות המים, היכן ששני שוטרים במדים רכנו אובדי עצות מעל שפת הבריכה ודיברו זה עם זה בשפה דוממה ורחוקה, בעולם אחר – והייתי מאושר נורא. כי אמנם אי אפשר לעצור את הנשימה לנצח, אבל אפשר להחזיק אותה לא מעט זמן." (עמ' 216)

הספר הזה הוא ספר מסע; לא מסע נינוח של אנשים מבוגרים, דוגמת "שלושה בסירה אחת" או "מסעותי עם דודתי" או אפילו "המסע הבלתי סביב (בעליל) של הרולד פריי" (אם כי כאן המסע היה קצת פחות נינוח), כזה שבו עובר הגיבור ממקום למקום, פוגש אנשים, נח קצת, ממשיך הלאה, עוצר שוב, פוגש עוד אנשים, לכל אחד מהם סיפור משלו, כזה המאפשר מנוחה מן המסע וחוזר חלילה; כאן המסע הוא אכן בין מקומות, כשכלל לא בטוח מהו יעדו, או לפחות מהו הכיוון, וגיבורי המסע הזה הם שני נערים בני ארבע עשרה.

הספר הזה הוא (סוג של) ספר נוער, משום שגיבוריו הם שני נערים, בני ארבע עשרה, שכמו כל הנערים בגיל הזה הם כבר יודעים הכל יותר טוב מהמבוגרים, ובעצם אינם יודעים הרבה; שכמו נערים אחרים בגילם הם מתחילים לגשש אחר האפשרות של אהבה ראשונה; שכמו נערים אחרים בני גילם תוהים באשר למעמדם בקרב בני גילם מן החֶברה הקרובה; שכמו נערים אחרים בני גילם בעיקר מבולבלים.

הספר הזה מתרחש בגרמניה. לא גרמניה של רוב הספרים שקראנו עד כה – זו של מלחמת העולם השניה (בעיקר) או הראשונה, או בין המלחמות, אלא גרמניה של כאן ועכשיו, זו שאנשיה עסוקים בעיקר ביום יום, דאגות פרנסה,חינוך, ואין בה כמעט אזכור למקומה בהיסטוריה.

שני גיבורים לספר הזה – מייק, המספר, (סוג של) חנוּן המאוהב בילדה הכי יפה בכיתה, אך אינו מעז להתקרב אליה, משום שנדמה לו שהוא שקוף בעיניה; שנחשב בעיני חבריו בכיתה למוזר משהו, שאין לו כמעט חברים; וצ'יק, נער רוסי (אולי, לא בטוח), תלמיד חדש בכיתה, חריג במידה מסוימת; לא ברור מהן יכולותיו, משום שמחצית הזמן הוא נראה שתוי, ואם מייק הוא סוג של "נידח" הרי שצ'יק נידח עוד יותר.

מייק יש לו שני הורים מתפקדים חלקית; אמו מתאשפזת מדי פעם ב"חוות גמילה" משום חיבתה היתרה לאלכוהול, ואביו נמצא על סף פשיטת רגל. בתחילת החופש הגדול, בדיוק בזמן שבו נער בן ארבע עשרה צריך שהוריו יהיו בסביבה, אמו יוצאת שוב לגמילה ואביו, שזכה לחופש פתאומי, מחליט לצאת אף הוא לחופשה, עם אשה צעירה מן המשרד, ומשאיר את מייק לבדו.

יחד עם צ'יק ש"שאל" מכונית שחנתה אצלו ברחוב, ולא נראה שתחסר למישהו בזמן הקרוב, יוצאים השניים למסע מברלין לכיוון דרום, לפגוש את סבו של צ'יק (אם בכלל יש אדם כזה), תוך כוונה לחזור לברלין לפני תום השבועיים.

ומכאן הדברים מתפתחים כלל לא לפי התכנון.

קודם כל – שני נערים בני ארבע עשרה יעוררו תמיד חשד, כשיופיעו בכל מקום לבדם. שלא לדבר על המכונית שבה אחד מהם נוהג. כי בן ארבע עשרה, גם אם הוא נראה מבוגר מגילו, עדיין לא ייראה כמי שכבר הגיע לגיל שמונה עשרה. לכן, המסע יתקיים בדרכים צדדיות, הרחק מעין המשטרה המפטרלת על הדרכים הראשיות. את הטלפונים הסלולאריים השאירו בבית, כדי שלא ניתן יהיה לאכן את מקומם, ולכן אין להם מפות דרכים, על פיהן יוכלו לנווט.

וברור לגמרי ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אבל, היי, ספר מסע בכל זאת. אז יש כאן דרכים צדדיות, ומפגשים מעניינים יותר או פחות; נערה חביבה, בת גילם, המחטטת בערימות אשפה, קלינאית תקשורת מוזרה, מטיילי אופניים נמרצים, טיול פנסיונרים (כמה טיולי פנסיונרים)

"לא הצלחתי לתאר לעצמי שיום אחד גם אני אהיה פנסיונר בצבע בז'… היה לי נורא קשה לדמיין שהנשים הזקנות האלה היום גם צעירות פעם. שפעם הן היו באותו גיל כמו טטיאנה, ושבערב הן היו מתלבשות יפה והולכות למועדוני ריקודים, במקומות שבהם בודאי קראו להן פרגיות צעירות או משהו, לפני חמישים או מאה שנה. ברור שלא כולן. כמה מהן היו אפורות ומכוערות גם אז, אבל גם לאפורות ולמכוערות כנראה היו ציפיות גדולות מהחיים, בטוח היו להן תוכניות לעתיד. וגם לרגילות שבהן היו תוכניות לעתי, ומה שבוודאות לא היה חלק מהתוכניות האלה היה להיהפך לפנסיונריות בצבע בז'. …" (עמ' 102)

והמפגשים הבלתי נמנעים עם התושבים בכל מיני עיירות וכפרים בדרך.

והסוף, הבלתי נמנע, שהכרנו כבר מפתיחת הספר; הסיום הבלתי צפוי של הטיול, ולאחריו ההתמודדות עם התוצאות, המפגש המחודש עם עולם המבוגרים שלא ממש שמחים תמיד בילדים האלה, האהובים ביותר, שכרגע קצת מפריעים להם לחיים עצמם.

ספר מסע, בגרמניה של העשור השני במאה העשרים ואחת, על ידי בני נוער; והוא כולו ממתק משעשע (ומרצין לעתים), שייקרא בשמחה על ידי בני נוער, הוריהם והורי הוריהם (הספר עובר ממני ישירות לבן השלוש עשרה ובן האחת עשרה).

מומלץ

צ'יק ואני – וולפגנג הרנדורף. תרגום: שירי שפירא. הוצאת: עם עובד. 216 עמודים

Tschick – Wolfgang Herndorf

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)