סיד – אסתי ג. חיים

אנשים נושאים עמם סודות בכל אשר ילכו, לעתים לאורך כל חייהם. משהו שאינם רוצים להתוודות עליו בפני איש. בגלל בושה, בגלל פחד.

ויש סודות חונקים, שאי אפשר כלל לספר. אפילו אם מנסים.

אפילו אם מנסות.

כן, יש קטגוריה אחת של סודות, כאלה הקשורים במקרה או מקרים רבים, שנשים רבות (וגם לא מעט גברים) מכירות. סודות שלא מדברות עליהם. סודות שכשמנסות לדבר משהו עולה בגרון ומחניק את המלים. ואת מנסה ומנסה, ולא מצליחה.

והשנים עוברות, והחיים כבר לא יהיו מה שהתכוונת שיהיו ולפעמים הם מתפרקים לך לגמרי, או שאת מצליחה להחזיק, לפחות את המסגרת, אבל בפנים את חלולה.

ולא רק את. כמו אבן שזורקים למים ומעגלים-מעגלים מתרחבים סביבה, כך גם המשפחה שלך, והחברות שלך, והחברים שלך, והחברים שלכם, והחברים והחברות של הילדים, והמורים, ומקום העבודה. כולם מושפעים, והם אפילו לא יודעים מה פגע בהם, מה פגע בך. כי זה סוד.

אָלִיה, גיבורת "זיכרון סמוי, הנובלה הראשונה בספר, חזרה ערב אחד מאסיפת הורים בגן, הגן של נוגי שלה, בת השלוש. שכונה לא ממש מרכזית, עם רחובות צדדיים, לא לגמרי מוארים.

כשהגיעה לביתה כבר היתה מישהי אחרת. והיה נדמה לה שזה תיכף יעבור, תוך יום או יומיים, או שבוע, או חודש, או בשנה הבאה. אבל זה לא עבר.

"מהיום את שוכחת, אמרה לעצמה בכל יום. מעכשיו את לא זוכרת שום דבר. חשבה שהצליחה, אבל עמוק בתוך המחשבות שניסתה לא לחשוב, ידעה שכמו בלילות שבהם שכבה על גבה, מכוסה על צוואר, עצומת עיניים, כביכול ישנה אבל בעצם לא נרדמת, דרוכה, ערה, כך גם העניין הזה של השִכחה הוא העמדת פנים. …" (עמ' 15)

ושום דבר כבר לא היה כמו שהיה, ושום דבר לא יכול היה לתקן.

חנה, גיבורת "וחג לה שמח", הנובלה השניה בספר חוגגת יום הולדת ששים ותשע.

"שישים ותשע. גילגלתי את המספר הזר בראש. ניסיתי להתרגל. השישים האחרון. לא ששישים היה קל לעיכול. וגם הוא התפוגג אי-שם במורד הדרך. מה נעים בו? התנוחה? אף פעם לא סבלתי את התנוחה הזאת. …
שישים ותשע. איך קרה שהפכתי לסבתא שלי?…
" (עמ' 122 – 124)

ואני, שרק בתחילת השישים, לגמרי מבינה את הכבדות הנילווית לשינוי הקידומת, או תיכף שינוי הקידומת אפילו החלפתי צלצול בטלפון; בכל פעם כשמישהו מתקשר אני שומעת "בת שישים על פי הלוח..".

וכשמגיעים לגיל שהוא איזשהו ציון דרך, יש איזה מבט נוסטלגי על מה שהיה, עצב על מה שהוחמץ, געגועים למי שכבר עברו מן העולם, כי בגיל הזה הם הולכים ומתרבים, כעס על הצעירים שמתעלמים מהעובדה שיום אחד יהיו גם הם – בני שישים ומשהו, ונסיון להיות עוד לרגע צעירה.

אבל את כבר לא.

כשהתחלתי לקרוא את הנובלה השלישית, זאת שהספר נושא את שמה – "סיד" – פגשתי בה מכרים וותיקים, ומכרות וותיקות; את כולם וכולן הכרתי כבר ב"אנשי פינות" ספרה הקודם של ג. חיים. אם ב"אנשי פינות" מובאים הדברים מפיה של דבורי, הבת, הדור השני לשורדי השואה, הרי שב"סיד" מובאים הדברים דרך זרם התודעה של לצי, אביה של דבורי, שהיתה לו פעם, שם, במאוטהאוזן, נערה אחת שאהב, והיא נעלמה לו יום אחד, כנראה מתה, ומצא כאן את אנה, שנפשה היתה שבורה, וחי את חייו יחד עם משפחתה המורחבת, אמה ואביה שחלקו עמם דירה, ושתי אחיותיה של אמה של אשתו, שחיו בסמוך, עד שבאה האחות השלישית – הצעירה והיפה מכולן, אסתר המלכה, שהיו כל מיני סיפורים שנלחשו מפה לאוזן על מה שהיה "שם" ולמה לא היתה עם כל המשפחה.

ונפשו נקשרה בנפשה, ונפשה לא נקשרה בנפשו של איש.

עכשיו הוא כבר בא בימים, ורוב משפחתו כבר אינם בין החיים, והוא בא לאסתר, שאינה עונה לשכנה הדופקת בדלת. ונזכר.

"… מה יש בריחות שמעורר את בלוטות הזכרון והגעגוע." (עמ' 185)

נזכר באשתו הראשונה שנעלמה, ונזכר איך הכיר את אשתו השניה וחשב שהנה אפשר באמת להקים משהו חדש, אבל אי אפשר.

ונזכר בהולדת בתו ובהולדת בנו, במגורים עם הורי אשתו, ואיך אסתר הגיעה פתאום.

ואיך רצה אותה, והיא לא. רק לפעמים, ברגעים מסוימים יכולה היתה להתקרב. קצת.

עכשיו כבר שלהי חייו. בתו שעוד חיה עמו בבית בקושי מדברת אתו. רק ענייני חולין. בנו הרחיק אל מעבר לים. רוב האנשים עמם חי כל חייו כבר מתו. רק אסתר עוד ישנה; מזעיקה אותו מדי פעם לתקן איזה תיקון שצריך בבית.

עכשיו היא לא עונה לשכנה.

החוליה המקשרת, איכשהו, בין שלושת הסיפורים, היא הגיל; יותר נכון – העצב על אובדן הנעורים, תחושת ההחמצה הבאה עם הגיל, הכעס על בגידת הגוף, בעוד שהנפש עדיין חשה צעירה.

"… בני אדם לא מתבגרים באמת. אלא רק מבחוץ. זה טרגי, הפער הזה… בתוכך אתה צעיר, אפילו ילד, אבל אף אחד לא רואה את זה. במחוץ אתה מבוגר, כמעט קשיש. אזרח ותיק." (עמ' 47)

שבע שנים חיכיתי לספר הבא של אסתי ג. חיים, והיה כדאי לחכות. בשלוש הנובלות מצליחה ג. חיים לדייק ולזקק שלושה סיפורים המקיפים, כל אחד, חיים שלמים, ולכל אחד נגיעה, בדרך זו או אחרת, לחיינו.

 

מומלץ.

סיד – אסתי ג. חיים. הוצאת: אחוזת בית. 279 עמודים

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (לא לקינדל)

 

Share

תגובה אחת בנושא “סיד – אסתי ג. חיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *