ליב היא ילדה קטנה הגדלה בבית מבודד, בקצהו המרוחק של אי, אי שאפשר להגיע אליו עם מעבורת, ומן הכפר הראשי, היחיד, צריך לעבור דרך מעבר צר אל הראש. שם גרה משפחתה של ליב. משפחה קטנה. אב, אם וילדה אחת. משפחה לא לגמרי מתפקדת. משהו התערער בה עם הזמן, ואין תקנה.

אביה של ליב הרג יום אחד את אמו. חנק אותה עם כרית. ליב צפתה. היא לא כל כך הבינה. רק ברור היה לה שמשהו השתנה לתמיד.

אחר כך, אבא שלה הסתיר אותה, והודיע לשלטונות כי בתו מתה.
ליב היתה בת שש.

ליב היא המספרת בספר הזה, והיא הקול הראשי בו. קולות משניים הם של המספרת היודעת כל, ומכתבים, מכתבים שנכתבו לליב על ידי אמה. אמה שלימדה אותה קרוא וכתוב והפגישה אותה עם עולם הספרות.

אמה שחדלה לצאת מחדרה וממיטתה, שעלתה במשקלה עד כי לא יכולה היתה להתנועע  כמעט כלל, שהולכת ודועכת.

אביה לימד אותה דברים אחרים; הוא לימד אותה להתגנב בשקט בשקט, כך שלא נשמעה כלל, הוא לימד אותה לצוד, להכין חצים ולירות בקשת, להתגנב לבתי אנשים או לחצרותיהם וללקט כל מיני מציאות או מזון.

אחד הדברים הראשונים שאני זוכרת מחיי בָּראש הוא ריח שרף טרי: הדגדוג המוזר באף, התחושה הדביקה בכף היד וקולו הנעים של אבא שמספר לי על המִהִל שזורם בתוך הגזע. זהו נוזל מופלא, אמר, הוא יכול להגן מפני התקה ולשמר לנצח חיות קטנות מתות. …" (עמ' 13 – 14)

אבא של ליב לימד אותה שבחושך אין כאב. אבא של ליב חנק את אמו לעיניה, ואחר כך החביא אותה מעין כל,  במכולה בחצר.

מריה וינס הורדר הודיעו על היעלמותה של בתם זמן קצר אחרי תחילת השנה החדשה. למרבה הצער היו את כל הסיבות לחשש שהיא טבעה ומתה. ינס הורדר עצמו התייצב אצל השוטר בקורסטד וסיפר מה קרה. או ליתר דיוק מה שהוא מניח שקרה." (עמ' 127)

אחרי שהודיע על מותה של בתו והחביא אותה מעין כל, ניתק הקשר היחיד שעוד היה לה לפעמים  עם אנשים אחרים. עכשיו היתה ילדה לעצמה, במשפחה מבודדת לגמרי, מעורערת לגמרי, מבלי יכולת להבין, מבלי יכולת לדעת כי יש דרכים אחרות לחיות.

מדי פעם נתקלת הקוראת בספר הנכתב מנקודת מבטם של ילד או ילדה מבודדים; כך היה ב"חדר", ב"שלי ורק שלי" וב"יימינו הספורים האינסופיים", אם למנות כמה מהם, וצריך יכולת כתיבה משובחת כדי להתעלות על הבנאליה, לספר סיפור מרתק, ובו בזמן לא לחרוג משפתם של גיבורי וגיבורות הספרים. אנה ריל בהחלט עומדת במשימה בכבוד, והוציאה תחת ידיה ספר שהוא כואב ומרתק,מותח לעתים, ועצוב, בעיקר עצוב.

מומלץ